| rdfs:comment
| - יש אנשים, שרבים ואף צועקים, אולם כמה שעות לאחר המריבה הם שוב חברים, מדברים וצוחקים כאילו שלא קרה כלום. ויש אנשים, שאחרי שהם רבים, האוירה ביניהם נשארת עכורה למשך כמה שבועות. ניתן להבין את הסיבה להבדל זה על-פי פסוק בספר משלי (משלי כו20): באפס עצים תכבה אש, ובאין נרגן ישתק מדון. בפסוק זה (כמו גם בפסוקים נוספים) המריבה נמשלת לאש:
* האש לפעמים כבה תוך זמן קצר, ולפעמים בוערת לאורך זמן, בהתאם לכמות העצים ;
* כך גם המדון = הריב לפעמים נגמר תוך זמן קצר, ולפעמים "בוער" לאורך זמן, בהתאם לכמות הנרגן . ולכן, כדי שנוכל לעצור מריבות, אנחנו צריכים להבין מה זה נרגן .
|
| abstract
| - יש אנשים, שרבים ואף צועקים, אולם כמה שעות לאחר המריבה הם שוב חברים, מדברים וצוחקים כאילו שלא קרה כלום. ויש אנשים, שאחרי שהם רבים, האוירה ביניהם נשארת עכורה למשך כמה שבועות. ניתן להבין את הסיבה להבדל זה על-פי פסוק בספר משלי (משלי כו20): באפס עצים תכבה אש, ובאין נרגן ישתק מדון. בפסוק זה (כמו גם בפסוקים נוספים) המריבה נמשלת לאש:
* האש לפעמים כבה תוך זמן קצר, ולפעמים בוערת לאורך זמן, בהתאם לכמות העצים ;
* כך גם המדון = הריב לפעמים נגמר תוך זמן קצר, ולפעמים "בוער" לאורך זמן, בהתאם לכמות הנרגן . ולכן, כדי שנוכל לעצור מריבות, אנחנו צריכים להבין מה זה נרגן . הפועל "נרגן" נזכר בתורה בפרשת המרגלים (דברים א27): ותרגנו באהליכם, ותאמרו 'בשנאת ה' אתנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אתנו ביד האמרי להשמידנו'. לאחר שהמרגלים הוציאו דיבה על ארץ ישראל, בנ"י נרגנו , כלומר - האשימו את ה' בכך שהוא שונא אותם ורוצה להרע להם. אם כן, נרגן הוא אדם שחושב שהזולת בכך שהוא שונא אותו ורוצה להרע לו. המחשבות הללו הן הדלק של המריבה. באין נרגן - כשאף אחד מהצדדים לא חושד בשני שהוא שונא אותו - ישתוק מדון : המריבה לא תימשך; אחרי שהם יצעקו קצת אחד על השני ו"יוציאו קיטור", הם יחזרו להיות חברים טובים. גם הפסוקים הקודמים מדברים על אש - ייתכן שהם מתייחסים לגורם שמצית את אש המריבה (משלי כו18-19): כמתלהלה, היורה זיקים חיצים ומוות, כן איש רימה את רעהו, ואמר 'הלוא משחק אני': להצית אש של מריבה זה מאד קל - לא צריך אפילו להסתמך על עובדות, אפשר לרמות ולהמציא סיפורים דמיוניים שיגרמו לאנשים לריב ביניהם. מרמה כזאת דומה ל"זיק" - ניצוץ שמצית אש ( פירוש אחר ). אולם, מריבה שניצתת ע"י סיפורים דמיוניים כאלה תתקיים לאורך זמן, רק אם אחד הצדדים הוא נרגן, כלומר חושב שרעהו שונא אותו. רעיון דומה נמצא ב (משלי טז28): איש תהפכות ישלח מדון, ונרגן מפריד אלוף: הפועל "ישלח" משמעו גם "יצית אש" (ע' למשל עמוס א4: ושילחתי אש בבית חזאל, ואכלה ארמנות בן הדד), וגם כאן זו המשמעות:
* איש תהפוכות ממציא שקרים, ובכך משלח ומצית את אש המדון והמריבה;
* אולם, רק נרגן - המייחס לחברו שנאה וכוונה רעה - רק הוא יכול להפריד אלוף - רק הוא יכול לגרום למריבה לבעור עד שתגרום לחברים להיפרד (ע"ע מפריד אלוף ). גם אם אנחנו מאד רוצים למנוע מריבות - לא הכל בשליטתנו: תמיד יהיו רמאים ואנשי תהפוכות שיציתו את אש המריבה. מה שחשוב הוא לטפל בגורמים שכן נמצאים בשליטתנו, ולדאוג שהמריבה לא תבער לאורך זמן, ואת זה נוכל לעשות אם לא נֵרָגֵן - לא נייחס כוונות רעות לחברינו; נסביר לעצמנו, שגם אם מישהו פגע בנו - הוא בוודאי פעל מתוך כוונה טובה ולא מתוך שנאה. כך, גם אם יהיו מריבות, הן יסתיימו מהר ולא יעכירו את האוירה בינינו: ... ובאין נרגן ישתוק מדון. ואולי גם המריבה בין ה' לבינינו, אחרי חטא המרגלים במדבר, הייתה מסתיימת מהר יותר, אלולא היינו נרגנים ואומרים בשנאת ה' אתנו... . הפסוק הבא (כו21) מלמד, שלפעמים יש גורם חיצוני שיש לו אינטרס ללבות את המריבה ולקיים אותה ; והפסוק שאחריו (כו22) שוב מדבר על הנרגן, ומלמד שהנרגן גורם לא רק להתמשכות המריבה, אלא גם לתחושה רעה אצל שני הצדדים .
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)