| rdfs:comment
| - ירמיהו מתלונן על יריביו (יח 20-23): הַיְשֻׁלַּם תַּחַת-טוֹבָה רָעָה?! כִּי-כָרוּ שׁוּחָה לְנַפְשִׁי! זְכֹר עָמְדִי לְפָנֶיךָ, לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם טוֹבָה, לְהָשִׁיב אֶת-חֲמָתְךָ מֵהֶם! לָכֵן תֵּן אֶת-בְּנֵיהֶם לָרָעָב, וְהַגִּרֵם עַל-יְדֵי-חֶרֶב, וְתִהְיֶנָה נְשֵׁיהֶם שַׁכֻּלוֹת וְאַלְמָנוֹת, וְאַנְשֵׁיהֶם יִהְיוּ הֲרֻגֵי מָוֶת; בַּחוּרֵיהֶם, מֻכֵּי-חֶרֶב בַּמִּלְחָמָה! תִּשָּׁמַע זְעָקָה מִבָּתֵּיהֶם, כִּי-תָבִיא עֲלֵיהֶם גְּדוּד פִּתְאֹם; כִּי-כָרוּ שיחה (שׁוּחָה) לְלָכְדֵנִי, וּפַחִים טָמְנוּ לְרַגְלָי! וְאַתָּה ה' יָדַעְתָּ אֶת-כָּל-עֲצָתָם עָלַי לַמָּוֶת - אַל-תְּכַפֵּר עַל-עֲוֹנָם, וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל-תֶּמְחִי; והיו (וְיִהְיוּ) מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ, בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָהֶם!
|
| abstract
| - ירמיהו מתלונן על יריביו (יח 20-23): הַיְשֻׁלַּם תַּחַת-טוֹבָה רָעָה?! כִּי-כָרוּ שׁוּחָה לְנַפְשִׁי! זְכֹר עָמְדִי לְפָנֶיךָ, לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם טוֹבָה, לְהָשִׁיב אֶת-חֲמָתְךָ מֵהֶם! לָכֵן תֵּן אֶת-בְּנֵיהֶם לָרָעָב, וְהַגִּרֵם עַל-יְדֵי-חֶרֶב, וְתִהְיֶנָה נְשֵׁיהֶם שַׁכֻּלוֹת וְאַלְמָנוֹת, וְאַנְשֵׁיהֶם יִהְיוּ הֲרֻגֵי מָוֶת; בַּחוּרֵיהֶם, מֻכֵּי-חֶרֶב בַּמִּלְחָמָה! תִּשָּׁמַע זְעָקָה מִבָּתֵּיהֶם, כִּי-תָבִיא עֲלֵיהֶם גְּדוּד פִּתְאֹם; כִּי-כָרוּ שיחה (שׁוּחָה) לְלָכְדֵנִי, וּפַחִים טָמְנוּ לְרַגְלָי! וְאַתָּה ה' יָדַעְתָּ אֶת-כָּל-עֲצָתָם עָלַי לַמָּוֶת - אַל-תְּכַפֵּר עַל-עֲוֹנָם, וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל-תֶּמְחִי; והיו (וְיִהְיוּ) מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ, בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָהֶם! על-פי הפשט, מדובר באויבים בגוף - אויבים שרצו להרוג אותו ( נפש = חיים [1] ; כרו שוחה לנפשי = חפרו בור כדי ללכוד אותי בו ולקחת את חיי); וירמיהו מבקש מה', שיכשיל אותם באותו אופן, כלומר, במוות. אולם, בתלמוד בבלי, בבא קמא טז: , רבי אלעזר אמר: שחשדוהו מזונה; רבי שמואל בר נחמני אמר: שחשדוהו מאשת איש. ואכן, המושג "שוחה" נזכר בתנ"ך בעיקר כמשל לאישה זונה או לאשת-איש נואפת (משלי כב14): שוחה עמקה פי זרות, זעום ה' יפול שם, (משלי כג27): כי שוחה עמקה זונה, ובאר צרה נכריה). לפי זה, גם אצלנו כרו שוחה ללכדני הכוונה "יצרו מכשול של אישה זונה / נואפת כדי להכשיל אותי" (ומה שאמרו חז"ל "שחשדוהו..." אין הכוונה שרק חשדו בו שחטא בעבר, אלא שחשדו בו שאם יפתו אותו הוא יחטא בעתיד, ולכן כרו ויצרו את הפיתוי, על-מנת להחטיא אותו). ואם כל מטרתם של אויבי ירמיהו היתה להכשיל אותו בעבירה, מדוע ירמיהו מתלונן ואתה ה' ידעת את כל עצתם עלי למוות?
* ע"פ הדעה "שחשדוהו מאשת איש", אפשר לפרש שהם רצו להפליל אותו בבית דין, כך שיוציאו אותו להורג בעוון ניאוף;
* דעה אחרת שמובאת בגמרא היא, שהאויבים של ירמיהו ניסו להכשיל אותו בכמה דרכים שונות - גם בזנות וגם בהריגה ממש (ע"י השלכה לבור - (ירמיהו לח6): ויקחו את ירמיהו וישלכו אתו אל הבור מלכיהו בן המלך אשר בחצר המטרה וישלחו את ירמיהו בחבלים ובבור אין מים כי אם טיט ויטבע ירמיהו בטיט );
* ולי נראה, שעבור ירמיהו, הכשלה בעבירה היא גרועה יותר ממוות, שהרי אחת התוכחות העיקריות של ירמיהו נגד בני דורו היא ( (ירמיהו ה8): סוסים מיזנים משכים היו, איש אל אשת רעהו יצהלו; אילו היו אויביו מצליחים להכשיל אותו בזנות או בניאוף, זה היה גוזר גזר דין מוות על כל הנבואות שלו, וכבר לא היה שום צורך להרוג אותו בפועל; הוא היה מסיים את חייו הנבואיים. וייתכן שזו הסיבה שירמיהו כל-כך שונא אותם ומתפלל לרעתם - לא בגלל שרצו לפגוע בגופו, אלא בגלל שרצו להכשיל אותו בדבר הרבה יותר חמור. חז"ל מפרשים באופן עקבי גם את בקשתו של ירמיהו מה' על אויביו: " דרש רבא: מאי דכתיב ' יהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם '? - אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא: "רבונו של עולם! אפילו בשעה שעושין צדקה - הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים כדי שלא יקבלו עליהן שכר". ". כלומר, גם ירמיהו לא הסתפק במוות פיסי לאויביו, אלא ביקש שה' יכשיל אותם באופן רוחני, מידה כנגד מידה, כפי שרצו להכשיל אותו. אמנם, דברי רבא עדיין לא ברורים לי: אם האויבים כבר עושים צדקה - מדוע לא לבקש שיעשו עוד צדקה ויחזרו למוטב, וכך לא יהיו עוד אויבים? ומה אשמים העניים המהוגנים - מדוע הם צריכים להפסיד את הצדקה לטובת עניים שאינם מהוגנים?
*
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)