abstract
| - תגובה ל: לא להלוות בריבית לישראל שנכתבה ב14:55:54 27.12.2004 אחד העקרונות החשובים בתורה הוא (ויקרא כה42-55) " כי עבדיי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצריים; לא יימכרו ממכרת עבד... כי לי בני ישראל עבדים - עבדיי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצריים ": בני ישראל הם עבדים של ה' בלבד, ולא של בני-אדם. לכן התורה לא מאפשרת לאדם למכור את עצמו לצמיתות: הוא רשאי להיות עבד לכל היותר שש שנים; אם הוא מאד רוצה להישאר לאחר מכן - הוא צריך לרצוע את אוזנו (לאות השפלה, כדי להדגיש שזה לא המצב הרצוי; שמות כא 5-6), וגם אז הוא נשאר עד שנת היובל ולא יותר. אבל אדם יכול להיות עבד גם בלי למכור את עצמו לעבדות: כשאדם לוקח הלוואה הוא משועבד למלוה, הוא צריך לעבוד קשה כדי להחזיר את ההלוואה. ההקבלה בין הלוואה לבין עבדות נרמזת בכמה מקומות:
* בכך ששני הנושאים נזכרים זה ליד זה בשני הפרקים שעוסקים בנושא - ויקרא כה 35-43 ודברים טו.
* בפסוקים שמדברים על הלוואה בריבית לגויים: (דברים טו 6): " והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבט, ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשלו ", (דברים כח 12-13): " ... והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה. ונתנך ה' לראשׁ ולא לזנב, והיית רק למעלה ולא תהיה למטה... ".
* בספר משלי " עבד לווה לאיש מלווה ". אם ההלוואה היא בלי ריבית, השעבוד הוא מוגבל וסביר; גם המלווה עבד כדי להשיג את הכסף הזה, וזה הוגן לדרוש מהלווה שיעבוד כדי להשיג את אותו הכסף בחזרה. אבל אם ההלוואה היא בריבית, העבדות עלולה להימשך לנצח - ההלוואה תתפח עוד ועוד, כמו נשיכה של נחש (לכן היא נקראת " נשך "), והלווה ישתעבד למלווה לצמיתות. רעיון זה יכול להסביר גם את ההבדל בין הלוואה בריבית לבין השכרה .
|