| abstract
| - בטבלה הבאה מפורטות ההקבלות הניגודיות בין הברכות בפרשת "כי תבוא" לבין המחצית הראשונה של הקללות באותה פרשה, לפי הסדר בקללות . בעניין השינויים בסדר בין הברכות לבין הקללות המנוגדות להן -- ע ' רמב " ן , כלי - יקר ורש " ר הירש . הקללות הכתובות בכתב כזה הן קללות שאינן מנוגדות לאף אחת מהברכות ; נדון בהן בנפרד לאחר הדיון בפסוקים כה - לה . לאחר הטבלה נתייחס לחלק מהניגודים בפירוט רב יותר . פסוק טו פותח את המחצית הראשונה של הקללות , והוא מקביל לפתיחה של פרשת הברכות ( פסוקים א - ב ). הפתיחה לפרשת הברכות ארוכה ו ' עשירה ' יותר מאשר הפתיחה לפרשת הקללות . לעומת זאת , הסיום של המחצית הראשונה של פרשת הקללות ( פסוקים מג - מה ) ארוך ועשיר יותר מאשר הסיום לפרשת הברכות ( פסוקים יב 2 - יג ). אך הבדלים אלו אינם פוגעים בהקבלה הכללית בין הפרשות . בפסוק טו ( וכן בפסוקים מג - מה ) נזכר הביטוי " מצותיו וחקתיו ", במקום הביטוי " מצותיו " הנזכר בחלקים המקבילים בברכות . לעניין זה ע ' בפירוש רש " ר הירש . פסוקים טז - יט בקללות מנוגדים לפסוקים ג - ו בברכות - כאשר המילה ארור מחליפה את המילה ברוך. הסדר בקללות שונה מעט מהסדר בברכות ; המפרשים ( הנזכרים למעלה ) מתייחסים להבדל זה בדרכים שונות . בפסוקים כ - כב : המושג מארה ( הוא בא מהשורש ' ארר ') מנוגד למושג ברכה , אולם בנוסף אליו נזכרו עוד שני מושגים : מהומה ו מגערת , שאין להם ניגוד בברכות . כדי להבין זאת נחזור על הפירוש שהזכרנו למעלה ( סעיף 2) -- הברכה " יצו ה ' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידך " אופיינית למצב של מלחמה , שבו אין חקלאות ולכן אוכלים את האוכל שבאסמים . לפי זה ניתן להבין את התוספת , שכן גם מהומה אופיינית למצב של מלחמה ( ע ' שמ " א י " ד כ : " ויזעק שאול וכל העם אשר אתו , ויבואו עד המלחמה ; והנה היתה חרב איש ברעהו – מהומה גדולה מאד "; ע ' עוד דברים ז ' כג , ישעיהו כ " ב ה , יחזקאל ז ' ז ); המושג מגערת בא מהשורש " גער ", כמו גערה ( ע ' רש " ר הירש ), וגם הוא אופייני למצב של מלחמה או עימות ( ע ' ישעיהו ל ' טו : " אֶלֶף אֶחָד מִפְּנֵי גַּעֲרַת אֶחָד מִפְּנֵי גַּעֲרַת חֲמִשָּׁה תָּנֻסוּ עַד אִם נוֹתַרְתֶּם כַּתֹּרֶן עַל רֹאשׁ הָהָר וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה ." ע ' עוד : ישעיהו י " ז יג ס " ו טו , שמ " ב כ " ב טז , נחום א ' ד , תהלים ט ' ו ס " ח לא ע " ו ז פ ' יז קי " ט כא ). לקללות בפסוקים כא - כב ( הכתובות בכתב נטוי ), שאין להן ברכות מקבילות , נתייחס בהמשך . בפסוקים כג - כד : במקום שה ' יפתח את השמים וייתן מטר על הארץ -- השמיים יהיו מוצקים וסגורים כאילו הם עשויים ממתכת , וגם הארץ תהיה סגורה [ רוזנברג משום - מה כתב את פסוק כג (" והיו שמיך אשר על ראשך נחשת ... ") ברשימת הפסוקים הבלתי - משוייכים , אולם לפי התוכן ברור שהפסוק הזה מנוגד לברכה ( פסוק יב ) " יפתח ה ' לך את אוצרו הטוב את השמים " ] . בפסוקים כה - לה : במקום שבני ישראל ירדפו את אויביהם בשבעה דרכים - הם ינוסו לפני אויביהם בשבעה דרכים. את הקטע שבפסוקים כח-לד הסברנו בפירוט כאן . ] כאמור, בפסוקים כא - כב וכה - לה מתוארות קללות של מחלות , שאינן מקבילות לאף ברכה; כפי שהסברנו בקישור זה, משמעות הדברים היא מלחמה - לא רק הגויים נלחמים בעם ישראל , כי אם גם ה ' מצטרף אל הגויים , ונלחם בישראל על - ידי מחלות שונות . בפסוק לו הניגוד בין הקללה לבין הברכה ( שבפסוק ט ) הוא בתוכן ולא במילים : במקום שבני - ישראל יהיו עם קדוש לה ' -- הם יהיו ככל הגויים ויעבדו עץ ואבן . מכיוון שהניגוד התוכני הוא העיקר , אין הכרח למצוא קשר מילולי בין הקטעים , אולם אם בכל - זאת רוצים למצוא קשר כזה - ניתן לראותו בשורש ' הלך ': בברכות בני - ישראל הולכים בדרכיו של ה ', ובקללות הם הולכים לבין הגויים עובדי - האלילים [ ניתן אולי להסיק מכאן , שהמשפט " והלכת בדרכיו " שנזכר בברכות אינו חלק מהתנאי אלא חלק מהתוצאה – ' אם תשמור את מצות ה ' א - להיך אז תזכה ללכת בדרכיו '. ברכה זו מזכירה את ההבטחה הטובה שניתנה ליהושע הכהן הגדול ( זכריה ג ' ז ): " כה אמר ה ' צ ': אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור , וגם אתה תדין את ביתי , וגם תשמור את חצרי - ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה " ] . הדגש בקללה זו על גלותו של מלכך אשר תקים עליך מראה , שהקללה הזאת לא מתארת בהכרח את הגלות הסופית [ בניגוד לדברי רוזנברג , שטען שהקללה הזאת מתארת את הגלות הסופית , ולכן היא ראויה להיכתב בסוף פרשת הקללות . ] על - פי ההקבלה לברכה ניתן לראות שהעיקר בקללה זו אינו חורבן המדינה והיציאה הסופית לגלות , אלא ההשפלה הלאומית שבהליכה לבין הגויים . השפלה כזאת יכולה לבוא על עם ישראל גם כאשר המדינה עדיין קיימת , למשל -- כאשר מלך ישראל נאלץ להתייצב לפני מנהיגי הגויים ולקבל את פולחניהם ( כפי שעשה אחז מלך יהודה -- ע ' מלכים - ב ט " ז י ; וכפי שעשו הורדוס ובניו בימי בית שני ), או כאשר מנהיגי הגויים מגלים את מלך ישראל וממנים מלך אחר במקומו ( כפי שקרה פעמיים ביהודה לפני החורבן -- ע ' מלכים - ב כ " ג לא - כ " ד יז ; וכפי שקרה גם בסוף תקופת החשמונאים ). [ המילה " יולך ה ' אותך ואת מלכך " אינה בהכרח מתייחסת לכל העם – ייתכן שהכוונה לשרים ולנכבדי העם ( כפי שקרה בגלות יהויכין ). ] בפסוק לז מתואר רעיון דומה : בברכה -- בני ישראל נכבדים וכל העמים יראים מפניהם יראת - כבוד ; ובקללה -- הם נבזים וכל העמים לועגים להם [ רוזנברג שם לב לניגוד זה ולניגוד בפסוק לו , אך טען שהקללה בשתי פסקאות אלו היא רק " וריאציה מקוצרת " לקללה המופיעה במחצית השניה של הקללות ( פסוקים סד - סח ), ולכן שייך גם את הקללה מסוף הפרשה לקובץ הקללות המנוגד לברכות שבפרשתנו . נתייחס לטענה זו כשנדון במחצית השניה של הקללות . ] . גם בפסוקים לח - מב הניגוד הוא בתוכן ולא בצורה החיצונית : בברכה -- בני - ישראל מקבלים עודף , יותר מהרגיל (" והותרך ה ' לטובה בפרי בטנך ... "), כפי שהוסבר למעלה ; ובקללה -- בני - ישראל מקבלים מעט , פחות מהרגיל על - פי הטבע (" זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף ... ") [ רוזנברג טען שהקללה המנוגדת לברכה בפסקה זו היא הקללה בפסוק נד : " האיש הרך בך והענוג מאד תרע עינו ... וביתר בניו אשר יותיר ... ". אמנם , שתי המילים (" והותרך ", " יותיר ") הן נטיות של אותו פועל (" הותיר "), אך לפועל " הותיר " יש משמעויות שונות בשני הפסוקים : בברכות (" והותרך ה ' לטובה ") משמעותו " יתן יתרון " או " יתן יותר ", ובקללות (" מבשר בניו אשר יותיר ") משמעותו היא " השאיר ולא הרג ". בחיפוש קשר בין פסוקים יש להתייחס למשמעות של המילים ולא רק לצורתן החיצונית . בהמשך , כשנדון במחצית השניה של הקללות , נראה שהקללה בפסוק נד מתאימה היטב להקשר שבו היא כתובה , ואין טעם להוציאה מהקשרה על - סמך מילה אחת] . פסוקים מג - מה סוגרים את המחצית הראשונה של הקללות , והם מקבילים לפסוקים הסוגרים את פרשת הברכות . בדיון בפרשת הברכות שמנו לב לכך , שפסוקים שונים בפרשה מתארים יחסים שונים בין עם ישראל לבין הגויים . גם בפרשת הקללות ניתן למצוא את ניגודם של אותם יחסים , באותו סדר שבו הם מופיעים בברכות :
* פסוקים כה - לה : " יתנך ה’ נגף לפני איביך - בדרך אחד תצא אליו , ובשבעה דרכים תנוס לפניו ... " - תבוסה צבאית .
* פסוק לו - לז : " יולך ה ' אותך ואת מלכך ... והיית לשמה למשל ולשנינה בכל העמים אשר ינהגך ה’ שמה " - בוז והשפלה .
* פסוקים לח - מה : " זרע רב תוציא השדה ... הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה , ואתה תרד מטה מטה . הוא ילוך , ואתה לא תלונו ; הוא יהיה לראש , ואתה תהיה לזנב " - תבוסה כלכלית .
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)