| rdfs:comment
| - משלי ט 10 : " תחילת חכמה - יראת ה'; ודעת קדושים - בינה ." ע"פ ההקבלה בין שני חצאי הפסוק, יראת ה' מקבילה לדעת קדושים. מכאן הסיקו כמה מפרשים, ש"קדושים" כאן הוא כינוי לה', שהוא אלהים קדושים (יהושע כד19), וכוונת הפסוק היא "יראת ה' - תחילת חכמה, ודעת ה' - תחילת בינה", כלומר - הפסוק מפרט את הדרישה המוקדמת לחכמה - יראת ה', ולבינה - דעת ה' (ראו פירושים שונים לפסוק ). יש עוד מקום שבו רואים את הקשר בין חכמה לבין יראת ה' ובין בינה לבין דעת ה' - משלי ג 5-8: שני חלקי הקטע אומרים לאדם שלא יסמוך על כשרונותיו, ולא יחשוב שהוא כבר מספיק נבון וחכם ואין לו יותר צורך ב"דרישות המוקדמות": לסיכום,
|
| abstract
| - משלי ט 10 : " תחילת חכמה - יראת ה'; ודעת קדושים - בינה ." ע"פ ההקבלה בין שני חצאי הפסוק, יראת ה' מקבילה לדעת קדושים. מכאן הסיקו כמה מפרשים, ש"קדושים" כאן הוא כינוי לה', שהוא אלהים קדושים (יהושע כד19), וכוונת הפסוק היא "יראת ה' - תחילת חכמה, ודעת ה' - תחילת בינה", כלומר - הפסוק מפרט את הדרישה המוקדמת לחכמה - יראת ה', ולבינה - דעת ה' (ראו פירושים שונים לפסוק ). יש עוד מקום שבו רואים את הקשר בין חכמה לבין יראת ה' ובין בינה לבין דעת ה' - משלי ג 5-8:
* ג5-6: בטח אל ה' בכל ליבך; ואל בינתך אל תישען. בכל דרכיך דעהו ; והוא יישר אורחותיך ( פירוט )
* ג 7-8 : אל תהי חכם בעיניך; ירא את ה' וסור מרע. רפאות תהי לשורך; ושיקוי לעצמותיך. ( פירוט ) שני חלקי הקטע אומרים לאדם שלא יסמוך על כשרונותיו, ולא יחשוב שהוא כבר מספיק נבון וחכם ואין לו יותר צורך ב"דרישות המוקדמות":
* החלק הראשון אומר - אל תחשוב שיש לך מספיק בינה כך שאתה כבר לא צריך "דעת ה'", אלא בכל דרכיך דעהו.
* החלק השני אומר - אל תחשוב שיש לך מספיק חכמה כך שאתה כבר לא צריך "יראת ה'", אלא ירא את ה' וסור מרע. אפשר להסביר את חשיבות הדרישות המוקדמות ע"פ הפירוש המקובל להבדל שבין חכמה לבינה :
* חכמה היא הכשרון לקלוט מידע מבחוץ, במסורת או בנבואה. כדי לקלוט היטב, דרושה יראה - רק מי שירא מפני ה' (מקור החכמה) ידייק ולא יטעה.
* בינה היא הכשרון להסיק מסקנות מתוך המידע. כשאדם מסיק מסקנות הוא (בדרך כלל) נמצא עם עצמו, ולכן יראה לבדה לא תעזור לו (אין לו בדיוק ממי לירוא); כדי להסיק מסקנות נכונות, הוא צריך לפעול "לשם שמיים" - מתוך אהבה לה' ומתוך שאיפה לעשות את רצונו.
* הפסוק בכל דרכיך דעהו הוא המקור שמביאים חז"ל לדבריהם "כל מעשיך יהיו לשם שמיים" (ע' רמב"ם, יד חזקה, דעות ג יב), כלומר - הם כנראה פירשו ש"דעת ה'" בהקשר זה באה במשמעות של קשר קרוב ואוהב, כמו בפסוקים כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם, כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי. לסיכום,
* כדי להשתמש נכון בחכמה - דרושה יראת ה',
* וכדי להשתמש נכון בבינה - דרושה אהבת ה', שהיא דעת ה', שהיא עשיית כל המעשים לשם ה'.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)