| rdfs:comment
| - תגובה ל: קוצ2 שנכתבה ב10:41:07 29.07.2005 בלשון ימינו אנחנו אומרים ש"נמאס לנו" ממשהו, רק אחרי שאנחנו סובלים ממנו במשך זמן רב, עד שאנחנו עייפים ממנו, כמו במשפט "נמאס לי לשבת כאן ולחכות!". אולם בלשון התנ"ך, מבטאים משמעות זו בפועל "קָץ" ( לפועל "מאס" יש משמעות אחרת ), כמו בפסוקים: לפי זה, השורש קוצ2 קרוב לשורש קצצ ולשורש קצה , שמציינים חיתוך וסוף.
|
| dbkwik:resource/rJ03XNerlDZcEt9VSH3esw==
| - ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא, ויקץ מואב מפני בני ישראל
- ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ
- מוסר ה' בני אל תמאס, ואל תקץ בתוכחתו
- וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ, ויקצו מפני בני ישראל
- ותאמר רבקה אל יצחק ' קצתי בחיי מפני בנות חת! אם לקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ, למה לי חיים?!'
- ולא תלכו בחקת הגוי אשר אני משלח מפניכם, כי את כל אלה עשו ואקץ בם
- וידבר העם באלהים ובמשה 'למה העליתנו ממצרים למות במדבר? כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל!'
|
| abstract
| - תגובה ל: קוצ2 שנכתבה ב10:41:07 29.07.2005 בלשון ימינו אנחנו אומרים ש"נמאס לנו" ממשהו, רק אחרי שאנחנו סובלים ממנו במשך זמן רב, עד שאנחנו עייפים ממנו, כמו במשפט "נמאס לי לשבת כאן ולחכות!". אולם בלשון התנ"ך, מבטאים משמעות זו בפועל "קָץ" ( לפועל "מאס" יש משמעות אחרת ), כמו בפסוקים: 1.
* מלכים א יא25 : " ויהי [רזון] שטן לישראל כל ימי שלמה ואת הרעה אשר הדד, ויקץ בישראל וימלך על ארם " - אחרי שנים רבות, הוא לא יכל יותר לסבול את השיעבוד לישראל, והחליט לשים קץ לשיעבוד, ולמלוך על ארם. 2.
* (שמות א12): וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ, ויקצו מפני בני ישראל, (במדבר כב3): ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא, ויקץ מואב מפני בני ישראל- בני ישראל היו כה רבים, עד שהמצרים/ המואבים לא יכלו יותר לסבול את נוכחותם, והחליטו לשים קץ להתרבותם (הבה נתחכמה לו פן ירבה, אולי אוכל נכה בו). 3.
* (בראשית כז46): ותאמר רבקה אל יצחק ' קצתי בחיי מפני בנות חת! אם לקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ, למה לי חיים?!'- רבקה מרגישה שהיא חיה כבר יותר מדי, היא לא יכולה יותר לחיות, בגלל נשיו הרעות של עשו. 4.
* (ויקרא כ23): ולא תלכו בחקת הגוי אשר אני משלח מפניכם, כי את כל אלה עשו ואקץ בם- לאחר שנים רבות של עוונות הולכים וגדלים, התמלאה סאתם של יושבי הארץ - ה' כביכול לא יכל יותר לסבול אותם, והחליט לשים להם קץ (רעיון דומה נמצא בפסוק: (בראשית ו13): ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ) 5.
* (במדבר כא5): וידבר העם באלהים ובמשה 'למה העליתנו ממצרים למות במדבר? כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל!'- אחרי שנים רבות של נדודים במדבר ואכילת מן, בני ישראל כבר לא יכולים יותר לסבול אותו. 6.
* (משלי ג11): מוסר ה' בני אל תמאס, ואל תקץ בתוכחתו- אדם שפוי בדעתו עלול למאוס בייסורים, אך הוא לא ימאס בדברי התוכחה של ה' - לכל היותר, הוא עלול לקוץ בהם אם יהיו רבים ( פירוט ) לפי זה, השורש קוצ2 קרוב לשורש קצצ ולשורש קצה , שמציינים חיתוך וסוף.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)