| abstract
| - בשלוש מלחמות נזכר שהיתה 'חרב איש ברעהו\באחיו'. מה משותף לכל המלחמות האלה? מצאתי שני הסברים אפשריים: 1.
* בכל המלחמות האלה כתוב שלבני-ישראל לא היתה חרב, ולכן כשהקב"ה רצה להכות את הגויים – הוא היה "חייב" כביכול להשתמש בחרב של הגויים עצמם:
* במלחמת מכמש כתוב בפירוש (שמ"א יג22): " והיה ביום מלחמת - ולא נמצא חרב וחנית ביד כל העם... ותימצא לשאול וליונתן בנו ". היו בישראל רק שתי חרבות – אחת לשאול ואחת ליונתן.
* במלחמת גדעון כתוב שהלוחמים החזיקו כדים, לפידים ושופרות (שופ' ז16), ובוודאי לא היו להם מספיק ידיים להחזיק גם חרבות.. [הערה: באופן סמלי, גם כאן היו בדיוק שתי חרבות – הלוחמים צעקו " חרב לה' ולגדעון! "].
* לפני מלחמת גוג ומגוג כתוב (יחז' לח8): " באחרית הימים תבוא אל ארץ משובבת מחרב... וישבו לבטח כולם... " ובהמשך: " ואמרת אעלה אל ארץ פרזות, אבוא השוקטים יושבי לבטח... עושה מקנה וקניין..." : אם הבנתי נכון את הפסוקים, הכוונה היא שבאותו זמן כל בני-ישראל ישבו בערי פרזות ויעסקו במסחר, ולא יהיו להם חרבות.
* בכל המלחמות האלה, המחנות של הגויים כללו הרבה עמים שונים שהתאספו יחד להילחם נגד ישראל. אבל חוץ מהמטרה המשותפת שהיתה להם באותו זמן -- להילחם נגד ישראל – הם לא-כל-כך אהבו זה-את-זה, ולכן ברגע שה' הכניס שם קצת מהומה – מיד התחילו בני העמים השונים להכות זה את זה בחרב:
* במלחמת מכמש כתוב שבמחנה הפלשתים היו גם עברים (שמ"א יד21)
* במלחמת גדעון כתוב שבמחנה האוייב היו " מדין ועמלק ובני-קדם " (שופ' ו33)
* במלחמת גוג ומגוג כתוב שהיו הרבה עמים (יחז' לח): " פרס, כוש ופוט,... גומר,... תוגרמה,... עמים רבים אתך" ומה הסיבה להבדלים בין הביטויים? למה במלחמת מכמש היתה " חרב איש ברעהו ", במלחמת מדין חרב איש ברעהו ובכל המחנה, ובמלחמת גוג "חרב איש באחיו"? מצאתי הסבר רק לביטוי האמצעי: ייתכן שמשמעות הביטוי חרב איש ברעהו ובכל המחנה היא שהמדיינים היכו לא רק איש את רעהו אלא גם את המחנה עצמו – את האהלים. הקרב של גדעון נגד מדין התרחש בלילה (ב"ראש האשמורת התיכונה"), והמדיינים לא ראו שום דבר, ומרוב בלבול נתנו מכות לאהלים והפילו אותם. {ייתכן שבזה התגשם החלום של החייל המדייני: " ויכהו וייפול ויהפכהו למעלה ונפל האוהל ". (אבל לפי הפשט ה'אוהל' בחלום הזה הוא סמל לכל הצבא המדייני – לא רק לאהלים שלהם)}.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)