| abstract
| - ב'קבלת שבת' אנו אומרים שני מזמורים שמתחילים במילים " שירו לה' שיר חדש ", וזה קצת מפתיע כי הם נראים מאד דומים; לראשון אמנם מתאים לקרוא "שיר חדש" אבל השני הוא כבר "שיר ישן"! במאמר זה נראה שהשירים האלה בכלל לא דומים – הם מדברים על נושאים שונים לגמרי [ע"פ מלבי"ם]: 1.
* במזמור הראשון חוזרים (לאחר הכותרת) 5 פעלים של דיבור: שירו.. שירו.. ברכו.. בשרו.. ספרו...... אמרו . המשורר קורא לאדם לדבר על נפלאותיו של ה'. אבל בפתיחת המזמור השני (פרט לכותרת) אין שום קריאה לאדם לדבר, כי אין צורך – ה' בעצמו הודיע... ישועתו : ה' נפלאות עשה בגלוי, לעיני הגויים, גילה צדקתו, וכולם ראו . זהו ההבדל העיקרי בין המזמורים: המזמור הראשון מדבר על מצב שבו ה' נסתר, אין ניסים גלויים – ולכן אפשר רק לדבר ולספר על הניסים – כמו בימינו; והמזמור השני מדבר על מצב שבו ה' מתגלה, ועושה ניסים גלויים לעין – ולכן אין צורך לדבר עליהם – כמו שאנו מקווים שיהיה בעתיד... 1.
* במצב הראשון – כל הנפלאות של ה' נעשות בדרך הטבע, וה' מתגלה דרך הטבע – דרך ה שמיים ש עשה ; (ע"ע השמים מספרים כבוד אל ); במצב השני ה' פועל מעל הטבע – בעזרת ימינו וזרוע קודשו (המילה 'קודש' מציינת את מעשי ה' מעל הטבע), וה' מתגלה דרך ישראל –– דרך ה חסד שהוא עושה לבית ישראל . ההבדל בולט גם במזמורים הבאים: במזמור צז ה' מתגלה דרך תופעות טבע: ענן וערפל סביביו , אש לפניו תלך , האירו ברקיו תבל , ובמזמור צט ה' מתגלה במרכבת קודשו – יושב כרובים , קדוש הוא , קדוש הוא , בעמוד ענן , כי קדוש ה' א-להינו , וגם דרך ישראל: ה' בציון גדול , משפט וצדקה ביעקב , משה ואהרן... ושמואל... (גם במזמור צז נזכרת "ציון", אבל רק בתור שומעת מהצד - שמעה ותשמח ציון ; ה' לא מתגלה דרכה). 2.
* במצב הראשון העמים עדיין מאמינים באלהים אחרים (כוחות הטבע), הם רק מתחילים להבין ש כל אלהי העמים אלילים – כל האלים שלהם לא שווים כלום לעומת הבורא. במצב השני אין בכלל מקום לאלהים אחרים, כי כוחות הטבע כבר לא קיימים – ה' שובר את חוקי הטבע לגמרי. אפילו האנשים המרוחקים והנמוכים ביותר – כל אפסי ארץ – רואים בבירור את ישועת ה' ולא חושבים בכלל על אלהים אחרים. ההבדל בולט גם במזמורים הבאים: במזמור צז יבושו כל עובדי פסל המתהללים באלילים, השתחוו לו כל אלהים . ובמזמור צט אין בכלל אלילים. 1.
* במזמור הראשון קורא המשורר לכולם לעבוד את ה' במקדשו המפואר ולכבד אותו במנחה ובהשתחוויה, כלומר – לעשות פעולות גלויות לעין. ה' לא מתגלה כאן לעיני האדם – האדם צריך לבוא ביזמתו אל בית המקדש ו'לגלות' שם את ה' באמצעים מוחשיים. במזמור השני אין צורך לבוא לבית המקדש, כי ה' מתגלה לכולם ונמצא עם כולם בחוץ; לכן צריך לנגן ולזמר לכבודו בכלי נגינה שמבטאים את מלכותו ית' – " בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' ". יש הבדל בין הפועל זמרו לבין הפעלים שנזכרו במזמור הראשון ( שירו , שירו , ברכו , ספרו , בשרו ):ב זמרו הדגש הוא על הנגינה, וב שירו (ושאר הפעלים) הדגש הוא על המילים – על התוכן. [אבל במזמור צט בכל-זאת נאמר: " רוממו ה' א-להינו והשתחוו להר קודשו " – לא הבנתי למה] . 1.
* שני המזמורים מתארים שהטבע שמח, אבל יש הבדל: במזמור הראשון שמחים הצמחים – השדות והעצים; ובמזמור השני שמחים ההרים והנהרות. בשני המקרים זה נס, אבל הנס הראשון קרוב יותר לטבע, כי הצמחים הם יצורים חיים. ( אולי בגלל שבפרק צו ההרים לא שמחו – ה' כעס עליהם והחליט להמיס אותם, כמו שכתוב בפרק צז – " הרים כדונג נמסו מלפני ה'... "; ואז הם 'למדו לקח' ובפרק צח הם ריננו ). 1.
* במזמור הראשון ה' בא פעמיים, כי ההתגלות היא עקיפה – דרך הטבע; במזמור השני ה' בא רק פעם אחת כי ההתגלות היא ישירה. 1.
* במזמור הראשון ה' דורש מהעמים אמונה , כי הוא לא גלוי, וכשה' לא גלוי אפשר רק להאמין בו. במזמור השני ה' שופט את העמים במישרים – כי כשה' גלוי לעין אין צורך באמונה; צריך רק להיות ישרים ולא להכחיש את מה שרואים. [ אבל הביטוי " ידין עמים במישרים " נמצא גם במזמור הראשון – לא הבנתי את זה ]. את שאר ההבדלים לא הצלחתי להסביר, אבל אל תתייאשו – אני בטוח שאם תחשבו מספיק תצליחו למצוא הסברים יותר טובים מִשלי!
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)