abstract
| - שני פסוקים בספר משלי מזכירים "שפתיים" ו"צדיק":
* י32: שפתי צדיק יידעון רצון; ופי רשעים תהפוכות
* יב13: בפשע שפתיים מוקש רע; וייצא מצרה צדיק ע"פ מלבי"ם, "שפה" היא הדיבור החיצוני, שנאמר באופן ספונטני, בלי מחשבה . שני הפסוקים משלימים זה את זה:
* פסוק י32 מלמד, שאצל הצדיק - השפתיים החיצוניות יודעות את מה שהוא רוצה להגיד, ויודעות לרצות את ה' וגם לרצות אנשים. כלומר, הצדיק לא צריך לחשוב הרבה ולהתחכם כדי להגיד את הרצון - זה טבעי אצלו, זה בא לו "בשליפה" ( פירוש אחר ).
* פסוק יב13 מלמד, שבמקרים רבים - השפתיים פושעות= מורדות באדם ואומרות דבר שהוא לא התכוון להגיד, ובפשע שפתיים - מוקש רע : כשיש לאדם "פליטת-פה", זה יכול להפיל אותו למוקש רע. אבל הצדיק יוצא מצרה כזאת בקלות, כי - כאמור - השפתיים שלו יודעות רצון באופן טבעי. בגלל שהוא לא מנסה להתחכם בדבריו, יש לו הרבה פחות סיכוי ליפול בשפתיו. משני הפסוקים ניתן ללמוד, שכדאי לאדם לאמן את שפתיו לדבר דיבורים טובים ורצויים; כך יינצל מצרות הנובעות מפליטות פה. ע"ע: הצד השני של המטבע - הסכנה שבהרגלי דיבור רעים
|