| abstract
| - את הפסוקים בספר הושע יג12 – יד1 אפשר לפרש בדרכים שונות. לדעתי הפירוש הכי טוב הוא הפירוש שלפיו יש כאן משל אחד – משל על לידה. הנבואה מתחילה בפסוקים: צרור עוון אפריים, צפונה חטאתו. חבלי יולדה יבואו לו; הוא בן לא חכם, כי עת לא יעמוד במשבר בנים . נראה לי (ע"פ עמוס חכם, 'דעת מקרא') ש " בן לא חכם " הוא מונח מקצועי של מיילדות, המתאר תינוק שאינו יודע איך לצאת מהרחם, והוא מתעכב שם זמן רב וגורם סבל גדול ליולדת: כאשר - כי - תגיע עת הלידה – הוא לא ייצא החוצה ו לא יחזיק מעמד ב משבר המקום ברחם שבו ה בנים שוברים את הרחם כשהם נולדים (ראו משבר ). הפירוש המקובל הוא, ש"בן לא חכם" הוא משל לאפרים – אפרים לא יודע איך 'להיוולד' ולהיגאל. אבל לפי זה אין קשר בין שני הפסוקים. לכן נראה לי ש"בן לא חכם" הוא משל ל עוון אפרים – העוון צרוּר ו צפוּן בתוך אפרים ואינו יוצא ממנו – והוא גורם לאפרים סבל גדול. {אפרים נמשל לאישה בהריון ועוון-אפרים נמשל לעובר שלה}. הפסוק הבא -- מיד שאול אפדם, ממוות אגאלם; אהי דבריך מוות, אהי קוטבך שאול ] ] --נוחם ייסתר מעיניי: דבריך = הדֶבֶר שלך (בלשון רבים, -- אולי הכוונה לסוגים שונים של מחלת הדבר). קטבך = הקטב שלך (קטב = מחלה קרובה לדבר: ע' מלבי"ם). לא הבנתי עדיין איך הפסוק הזה מתקשר למשל (אמנם יש קשר בין שאול לרחם, כמו שכתוב (משלי ל 15) " שלוש הנה לא תשבענה וארבע לא אמרו הון: שאול ו עוצר רחם ... ") . לפסוק הבא -- כי הוא בין אחים יפריא ; הפירוש המקובל הוא שהכוונה לאפרים (ראו גם ייבוש מקור המים של הפרה ). אך כדי לקשר את הפסוק למשל – אפשר לפרש ש"הוא" הכוונה ל"נוחם" שנזכר בסוף הפסוק הקודם [ע' מלבי"ם]. ה"נוחם" והרחמים של ה' פרים ורבים כשהם "בין אחים" – בין רגשות דומים להם. כלומר: כשיש רחמים בין בני-אפרים – גם רחמיו של ה' עליהם מתרבים. אבל כעת אין "אחים" ל"נוחם", כי הבן היחיד ה"צרור" ו"צפון" ב"רחמו" של אפרים הוא "עוון אפרים", והוא "בן לא חכם" ואינו רוצה להיוולד ולצאת מאפרים, ולכן ה"נוחם" נשאר לבד. לכן -- יבוא קדים רוח ה' ממדבר עולה, ויבוש מקורו ויחרב מעיינו: "מקור" ו"מעין" הם כינוי למקור מים, ובהשאלה -- כינוי למקום שבו נוצר העובר (ע' ויקרא יב7, כ18; משלי ה 15 - 19; שה"ש ד12); לפי המשל הכוונה היא, שה' ייבש את המקור שממנו נוצר ה"נוחם", כלומר לא יהיו לו שום רחמים על אפרים -- הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה. (את הקטע הזה לא הבנתי). לסיכום הנבואה -- תאשם שומרון, כי מרתה באלוהיה; בחרב ייפולו--עולליהם ירוטשו, והריותיו יבוקעו – אפשר לפרש את הפסוק כמשמעו, כעונש לשומרון; ואפשר גם לפרש אותו ע"פ המשל – "עולליהם" הם העוונות של אפרים, ו"הריותיו" הכוונה לבני-אפרים עצמם – ה' יבקע את בני אפרים כדי להוציא מהם את העוונות ולרטש אותם.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)