| abstract
| - [ע"פ פירוש מלבי"ם] בקריאה ראשונה הפסוקים בפרשה הזאת די מבולבלים. כדי להבין מה בדיוק קרה במלחמה הזאת, צריך לשים לב לפסוקי הפתיחה והסיום שלה: " וישלח א-להים רוח רעה בין אבימלך ובין בעלי-שכם... לבוא חמס שבעים בני ירובעל ודמם לשום על אבימלך … ועל בעלי-שכם ... וישב א-להים את רעת אבימלך … ואת כל רעת אנשי-שכם השיב א-להים בראשם, ותבוא אליהם קללת יותם בן ירובעל ". בפסוקים אלה מודגש, שהמלחמה הזאת היא לא מלחמה טבעית: זוהי מלחמה שה' "ארגן", כדי להעניש גם את אבימלך וגם את בעלי-שכם (כמו שאמר יותם בקללה שלו: " תצא אש מאבימלך ותאכל את בעלי-שכם..., ותצא אש מבעלי-שכם... ותאכל את אבימלך" ). ועכשיו נתחיל להסביר את הפסוקים לפי העיקרון הזה. 1.
* בשלב הראשון רצו בעלי-שכם להרוג את אבימלך, ולכן " וישימו לו בעלי שכם מארבים על ראשי ההרים ". אם אבימלך היה עובר שם באותו היום – הם היו מצליחים להרוג אותו והמלחמה היתה נגמרת מייד – ובעלי-שכם לא היו נענשים... הקב"ה לא רצה שזה ייגמר כל-כך מהר, ולכן הוא 'סידר את העניינים' כך שאבימלך לא עבר שם באותו יום. ובינתיים: האורבים ישבו במארב וחיכו לאבימלך, ישבו והשתעממו, ישבו ורעבו... עד שנמאס להם לחכות והם החליטו להעביר את הזמן בשדידת עוברי-דרכים תמימים: " ויגזלו את כל אשר יעבור עליהם בדרך ". הידיעה הזאת הגיעה לאבימלך (" ויוגד לאבימלך" ), והוא החליט להיזהר ולעבור לעיר תרמה=ארומה (פסוק 31), שהיתה (כנראה) עיר בצורה ומוגנת. { פירושים אחרים למילה תרמה ניתן למצוא כאן }. 1.
* בשלב זה, אם הכל היה מתנהל באופן טבעי – בעלי-שכם היו פוחדים מתגובתו של אבימלך, מבקשים ממנו סליחה ומוותרים על כל רעיון המרד. אבל הקב"ה לא רצה שזה ייגמר כל-כך מהר, ולכן הוא 'סידר את העניינים' כך שגעל-בן-עבד ואחיו עברו בשכם. הם כנראה היו גיבורי-מלחמה, ולכן: " ויבוא געל בן עבד ואחיו, ויעברו בשכם; ויבטחו בו בעלי-שכם ". בעלי-שכם בטחו בגעל והחליטו בכל-זאת להמשיך את המרד. 1.
* למחרת החליטו געל ואחיו להפגין בגלוי נגד אבימלך, כדי להראות לכולם שהם לא פוחדים ממנו: " וייצאו השדה ויבצרו את כרמיהם, וידרכו, ויעשו הילולים; ויבואו בית אלוהיהם, ויאכלו וישתו ויקללו את אבימלך ". געל אומר בפירוש שאבימלך לא ראוי להיות שליט בשכם – הוא בכלל לא שייך לשכם: " מי אבימלך ומי שכם כי נעבדנו!?" [בלשון ימינו: 'איפה אבימלך ואיפה שכם!?]. אבימלך שייך בכלל למשפחה אחרת – משפחת גדעון (מעפרה): "הלוא בן ירובעל!". וגם " זבול - פקידו" של אבימלך לא שייך לכאן. לאחר מכן געל כבר משתכר ומתחיל לדבר משפטים לא מובנים (לפחות אני לא הצלחתי להבין אותם): " עבדו את אנשי חמור אבי שכם, ומדוע נעבדנו אנחנו!? ". { ניתן למצוא כמה פירושים לפסוק זה כאן } 1.
* געל מחליט לקחת את העם ולעשות מצור על תרמה, כדי להסיר את אבימלך: " ומי ייתן את העם הזה בידי, ואסירה את אבימלך" והוא פונה אל אבימלך בלגלוג ואומר:" רבה צבאך וצאה! " נראה אותך יוצא מהעיר שלך, אם אתה גבר! 1.
* זבול, פקידו של אבימלך, רוצה להזהיר את אבימלך : "וישלח מלאכים אל אבימלך בתרמה לאמור: הנה געל בן עבד ואחיו באים שכמה, והנם צרים את העיר עליך" , געל ואחיו מתכוננים לעשות עליך מצור! לכן לא כדאי לך להישאר בעיר אלא לארוב להם בדרך: " ועתה קום לילה, אתה והעם אשר איתך, וארוב בשדה;" ו בבוקר, " כזרוח השמש" , לאחר שגעל ייצא משכם – "תשכים ופשטת על העיר; והנה הוא והעם אשר איתו יוצאים אליך, ועשית לו כאשר תמצא ידך". 1.
* אבימלך אכן נהג בהתאם לעצתו של זבול: " ויקם אבימלך וכל העם אשר עימו לילה; ויארבו על שכם ארבעה ראשים ". אבל אם הכל היה הולך לפי התכנית – אבימלך היה מנצח בקלות ולא היה נענש. והקב"ה לא רצה שזה ייגמר כל-כך מהר, ולכן הוא 'סידר את העניינים' כך שגעל התעכב קצת ביציאה מן העיר: " וייצא געל-בן-עבד, ויעמוד פתח שער העיר ". לפי החשבון של אבימלך, געל היה אמור כבר להיות רחוק מהעיר, ולכן הוא יצא מהמארב: " ויקם אבימלך והעם אשר איתו מן המארב ". להפתעתו הרבה, הוא ראה שגעל עדיין נמצא ליד שער העיר – וזה הרס לו את התכנית: הרבה יותר קשה להלחם בצבא שנמצא ליד העיר מאשר בצבא שנמצא בשדה... 1.
* בינתיים, בשכם, געל הופתע לראות אנשים יוצאים לקראתו: " וירא געל את העם ויאמר אל זבול הנה עם יורד מראשי ההרים ". גם זבול, פקידו של אבימלך, הופתע מכך שאבימלך יצא מן המארב לפני הזמן, והוא ניסה להציל את המצב ולשכנע את געל שבכל-זאת יצא מן העיר: " ויאמר אליו זבול: את צל ההרים אתה רואה כאנשים", אין שם בכלל אנשים -- אתה יכול לצאת... אבל געל לא השתכנע, ואמר: “ הנה עם יורדים מעם טבור הארץ; וראש אחד בא מדרך אילון מעוננים!" . זבול לא ויתר, והוא החליט לשכנע את געל לצאת מן העיר תוך ניצול הגאווה של געל: " ויאמר אליו זבול: 'איה איפוא פיך אשר תאמר 'מי אבימלך כי נעבדנו!? הלא זה העם אשר מאסת בו - צא נא עתה והילחם בו!". אם אתה כזה גיבור – צא ותילחם נגדו בחוץ, בשדה, ולא בתוך העיר! 1.
* התכסיס הזה עבד: " וייצא געל לפני בעלי שכם, ויילחם באבימלך". המלחמה התנהלה בשדה, אבל מכיוון ששני הצדדים היו מופתעים – אף אחד מהם לא הצליח להכריע בקרב (וזה בדיוק מה שהקב"ה רצה, כאמור למעלה): 1.
* מצד אחד: געל הוכה ע"י אבימלך ונאלץ לברוח חזרה לשכם: " וירדפהו אבימלך, וינס מפניו, וייפלו חללים רבים עד פתח השער". 1.
* מצד שני: אבימלך לא הצליח להשתלט על שכם, ונאלץ לחזור לארומה: " ויישב אבימלך בארומה ". (כנראה שגם הוא ספג אבדות בקרב) 1.
* הקרב הכושל הזה גרם לשתי תוצאות: 1.מצד אחד: בעלי-שכם ראו שהם כבר לא יכולים לסמוך על געל, והם נתנו לזבול לגרש אותו מהעיר: " ויגרש זבול את געל ואת אחיו משבת בשכם". הם היו כבר מוכנים לוותר על המרד ולשכוח מכל העניין, וביום המחרת הם יצאו לשדה לעבודה: " ויהי ממחרת, וייצא העם השדה; ויגידו לאבימלך" . 2.מצד שני: האבידות שספג אבימלך הכעיסו אותו: הוא לא היה מוכן לסלוח על זה לבעלי-שכם -- הוא היה חייב לנקום. ולכן:" וייקח את העם, ויחצם לשלושה ראשים, ויארוב בשדה; וירא והנה העם יוצא מן העיר, ויקם עליהם ויכם... ". הכעס של אבימלך היה גדול במיוחד: גם לאחר שהרג את כל אנשי העיר הוא לא נרגע: " ויתוץ את העיר, ויזרעה מלח". וגם אחרי זה הוא לא נרגע, והלך לשרוף את מגדל-שכם: " ויציתו עליהם את הצריח באש; וימותו גם כל אנשי מגדל שכם " כך השתמש הקב"ה בכעס הבוער של אבימלך כדי להעניש את בעלי-שכם. וכך התקיימה נבואתו של יותם: " תצא אש מאבימלך ותאכל את בעלי-שכם..." 1.
* אבל הכעס הבוער הזה הרס גם את אבימלך עצמו:הכעס שלו לא כבה גם אחרי ששרף את מגדל שכם, והוא היה חייב לפרוק אותו על משהו, ולכן הוא הלך לשרוף גם את תבץ – למרות שאנשי תבץ לא עשו לו כלום. ובגלל הכעס הזה, כידוע, נהרג אבימלך. וכך התקיימה נבואתו של יותם: " תצא אש מבעלי-שכם... ותאכל את אבימלך ".
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)