מצוה מהתורה לא לאכול אבר מן החי, שנאמר (בראשית ט4): אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, (דברים יב23): ולא תאכל הנפש עם הבשר. המצוה מחייבת כל אדם מבני נוח, בכל זמן, בכל מקום. רמב"ם מנה מצוה זו כמצוות לא-תעשה קפב בספר המצוות, ופירט את הלכותיה בי"ד חזקה, הלכות מאכלות אסורים, פרק ה. בספר החינוך זוהי מצוה תנב.
מצוה מהתורה לא לאכול אבר מן החי, שנאמר (בראשית ט4): אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, (דברים יב23): ולא תאכל הנפש עם הבשר. המצוה מחייבת כל אדם מבני נוח, בכל זמן, בכל מקום. רמב"ם מנה מצוה זו כמצוות לא-תעשה קפב בספר המצוות, ופירט את הלכותיה בי"ד חזקה, הלכות מאכלות אסורים, פרק ה. בספר החינוך זוהי מצוה תנב.