abstract
| - בלשון המקרא, כשאומרים שאדם "נושא את נפשו" מתכוונים שיש לו שאיפה גדולה מאד, עד כדי כך שהוא מוכן לסכן את נפשו לשם כך. לדוגמה:
* בפרשה שאוסרת להלין את שכר השכיר (דברים כד15) נאמר כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו - השכר חשוב מאד עבור הפועל העני - הוא מוכן לסכן את נפשו כדי להשתכר למחייתו - ולכן חשוב במיוחד לשלם את שכרו בזמן (ע' רש"י שם).
* בתהלים (כה1) המשורר מתאר את כמיהתו לקרבת ה' במילים אליך ה' נפשי אשא. (ביטוי דומה נמצא בתהלים פו4, קמג8).
* בירמיהו (כב27) מתוארת שאיפתם של יהויכין ומשפחתו לשוב לארצם לאחר שיגלו לבבל: ועל הארץ, אשר הם מנשאים את נפשם לשוב שם -- שמה לא ישובו (ביטוי דומה נמצא בירמיהו מד14). ועוד. על פי משמעות זו של הביטוי, ניתן להסביר כמה פסוקים שבהם הוא מופיע:
* תהלים כד4 (לפי הכתיב): נקי כפיים ובר לבב, אשר לא נשא לשווא נפשו ולא נשבע למרמה (בהנחה שהכוונה לנפשו של הצדיק - פירוש 2)
* משלי יט18: יסר בנך כי יש תקווה, ואל המיתו אל תשא נפשך
* הושע ד8: " חטאת עמי יאכלו; ואל עוונם ישאו נפשו " פסוק שעדיין לא הבנתי:
* שמ"ב יד14: כי מות נמות--וכמים הניגרים ארצה, אשר לא ייאספו; ולא יישא אלוהים נפש , וחשב מחשבות, לבלתי יידח ממנו נידח .
|