| rdfs:comment
| - הרבה מכות בוצעו בנטיה של מטה או של יד. כאמור במאמר על מבנה הפרשה , במכות דם-צפרדע-כינים המבצע היה אהרן, ובמכות ברד-ארבה-חושך המבצע היה משה, וגם בקריעת ים-סוף השתתף משה: בכל המכות המוקדמות, שבהן הציווי היה לאהרן, נצטווה אהרן לקחת את המטה או להשתמש בו בזמן הנטייה. לעומת זאת, בכל המכות המאוחרות, שבהן הציווי היה למשה, נצטווה משה לנטות את ידו בלבד. בקריעת ים-סוף גם נאמר למשה בפירוש " הרם את מטך " – כלומר החזק אותו למעלה ואל תשתמש בו – נטה רק את ידך . הבעיה העיקרית כאן היא שהביצוע בכלל לא מתאים לציווי: אצל אהרן: בדם – אהרן נצטווה " קח מטך ונטה ידך " והוא לא נטה את ידו אלא רק " וירם במטה "
|
| abstract
| - הרבה מכות בוצעו בנטיה של מטה או של יד. כאמור במאמר על מבנה הפרשה , במכות דם-צפרדע-כינים המבצע היה אהרן, ובמכות ברד-ארבה-חושך המבצע היה משה, וגם בקריעת ים-סוף השתתף משה: בכל המכות המוקדמות, שבהן הציווי היה לאהרן, נצטווה אהרן לקחת את המטה או להשתמש בו בזמן הנטייה. לעומת זאת, בכל המכות המאוחרות, שבהן הציווי היה למשה, נצטווה משה לנטות את ידו בלבד. בקריעת ים-סוף גם נאמר למשה בפירוש " הרם את מטך " – כלומר החזק אותו למעלה ואל תשתמש בו – נטה רק את ידך . ר' אברהם קורמן הסביר, בשם הגר"א, שדווקא בקריעת ים-סוף היה חשוב להדגיש שמשה לא נטה את המטה על המים, כי באותם ימים התהלכה אגדה שיש חומר מיוחד שמסוגל לבקוע נוזלים, ומטהו של משה היה עשוי מחומר זה, ולכן אם משה היה נוטה את מטהו על המים היו עלולים לחשוב שהוא בקע את הים באופן טבעי ולא בנס... הבעיה העיקרית כאן היא שהביצוע בכלל לא מתאים לציווי: אצל אהרן: בדם – אהרן נצטווה " קח מטך ונטה ידך " והוא לא נטה את ידו אלא רק " וירם במטה " בצפרדע – אהרן נצטווה " נטה את ידך במטך " והוא לא השתמש במטה אלא רק " ויט אהרן את ידו " בכנים – אהרן נצטווה " נטה את מטך " (בלי ידיים) והוא נטה גם את ידו " ויט אהרן את ידו במטהו ". אצל משה: כאמור משה נצטווה תמיד לנטות רק את ידו, אבל בברד ובארבה הוא נטה את מטהו, ורק מחושך והלאה הוא "הבין" שהוא צריך לנטות גם את ידו! אין לי עדיין פתרון לבעיה הזאת.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)