| rdfs:comment
| - [תהלים צז] הפרק מתאר את בואו של ה' למלוך על הארץ. במאמר זה נפרש את פסוקי המזמור (עד פסוק 9) לפי הסדר, ואחר-כך נסביר את הרעיון הכללי בו:
* בתחילת הפרק (צז1), הארץ שמחה על כך שה' בא למלוך בה: " ה' מָלָךְ, תָּגֵל הָאָרֶץ ; יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים ".
* בפסוק הבא (צז2), השמחה מתערפלת; ה' מקיף את עצמו בענן וערפל, ויושב לשפוט את יושבי הארץ, ואיש לא יודע מה יהיו תוצאות המשפט (והדימוי הוא, של שופט שמגיף את דלתי בית-המשפט כדי לנהל דיון בדלתיים סגורות): " עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו; צֶדֶק וּמִשְׁפָּט, מְכוֹן כִּסְאוֹ ".
* בפסוק הבא (צז3), מתבצע גזר-הדין, והוא שורף וכואב: " אֵשׁ, לְפָנָיו תֵּלֵךְ; וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו ".
* ובפסוק הבא (צז4), ברקים מאירים את הארץ, וכולם רואים את התוצאות הכואבות של המשפט, ומתמלאים פחד וחלחלה: הֵאִירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל; רָאֲתָה וַתָּ
|
| abstract
| - [תהלים צז] הפרק מתאר את בואו של ה' למלוך על הארץ. במאמר זה נפרש את פסוקי המזמור (עד פסוק 9) לפי הסדר, ואחר-כך נסביר את הרעיון הכללי בו:
* בתחילת הפרק (צז1), הארץ שמחה על כך שה' בא למלוך בה: " ה' מָלָךְ, תָּגֵל הָאָרֶץ ; יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים ".
* בפסוק הבא (צז2), השמחה מתערפלת; ה' מקיף את עצמו בענן וערפל, ויושב לשפוט את יושבי הארץ, ואיש לא יודע מה יהיו תוצאות המשפט (והדימוי הוא, של שופט שמגיף את דלתי בית-המשפט כדי לנהל דיון בדלתיים סגורות): " עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו; צֶדֶק וּמִשְׁפָּט, מְכוֹן כִּסְאוֹ ".
* בפסוק הבא (צז3), מתבצע גזר-הדין, והוא שורף וכואב: " אֵשׁ, לְפָנָיו תֵּלֵךְ; וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו ".
* ובפסוק הבא (צז4), ברקים מאירים את הארץ, וכולם רואים את התוצאות הכואבות של המשפט, ומתמלאים פחד וחלחלה: הֵאִירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל; רָאֲתָה וַתָּחֵל הָאָרֶץ: במקום "ותגל הארץ" של הפסוק הראשון - כאן "ותחל הארץ"! יושבי הארץ, שבתחילה שמחו שמלכות ה' הגיעה, גילו לתדהמתם שמלכות ה' לא בהכרח תיטיב עמם; והם התחלחלו מהמחשבה על מה שעלול לקרות להם!
* בפסוק הבא (צז5) מתוארת החלחלה, שאחזה ביושבי הארץ, בצורה ציורית: הָרִים--כַּדּוֹנַג, נָמַסּוּ מִלִּפְנֵי ה': מִלִּפְנֵי, אֲדוֹן כָּל-הָאָרֶץ
* בפסוק הבא (צז6) הארץ ויושביה כבר לא מדברים; מרוב פחד, הדיבור נעתק מפיהם. רק השמיים עדיין מדברים ומספרים את כבוד ה': הִגִּידוּ הַשָּׁמַיִם צִדְקוֹ; וְרָאוּ כָל-הָעַמִּים כְּבוֹדוֹ.
* העמים עובדי-האלילים התמלאו בושה (צז7): יֵבֹשׁוּ כָּל-עֹבְדֵי פֶסֶל - הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים; הִשְׁתַּחֲווּ-לוֹ כָּל-אֱלֹהִים
* ורק בנות יהודה יוכלו להמשיך לשמוח (צז8-9): " שָׁמְעָה וַתִּשְׂמַח צִיּוֹן, וַתָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה - לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ, ה'. כִּי-אַתָּה ה', עֶלְיוֹן עַל-כָּל-הָאָרֶץ; מְאֹד נַעֲלֵיתָ, עַל-כָּל-אֱלֹהִים ".
* סיום המזמור (צז10-12): אֹהֲבֵי ה', שִׂנְאוּ-רָע : שֹׁמֵר, נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו; מִיַּד רְשָׁעִים, יַצִּילֵם. אוֹר, זָרֻעַ לַצַּדִּיק; וּלְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה. שִׂמְחוּ צַדִּיקִים, בּה'; וְהוֹדוּ, לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ - מזכיר את דברי עמוס (ה15) " שנאו רע ואהבו טוב, והציגו בשער משפט; אוליי, יחנן יהוה אלוהי צבאות--שארית יוסף ";
* תיאור ההרים הנמסים כדונג מפני ה' (צז5) " הָרִים-- כַּדּוֹנַג נָמַסּוּ " מזכיר את נבואת מיכה (א4): ונמסו ההרים תחתיו, והעמקים יתבקעו, כדונג מפני האש, כמים מוגרים במורד.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)