| rdfs:comment
| - כשבא אסון על האדם, הוא חייב לעשות חשבון נפש כדי להבין במה חטא ומדוע זה קרה לו . השאלה הקשה היא, איך בדיוק לעשות חשבון נפש - איך יכול האדם לדעת במה הוא בדיוק טעה? בספר משלי יש שני פסוקים שיכולים לעזור לנו, לפחות על-דרך השלילה:
* משלי יח12: לפני שבר - יגבה לב איש, ולפני כבוד - ענוה
* משלי טז18: " לפני שבר - גאון; ולפני כישלון - גובה רוח " בדרך-כלל, פסוקים שמתארים שכר ועונש מתבוננים לכיוון העתיד, כלומר "אם תעשה כך - יקרה לך כך"; פסוקים אלה הם יוצאים מן הכלל, כי הם מתבוננים לכיוון העבר - לפני שבר יגבה לב איש, כלומר "אם קרה לך שבר - סימן שלפני כן גבה ליבך".
|
| abstract
| - כשבא אסון על האדם, הוא חייב לעשות חשבון נפש כדי להבין במה חטא ומדוע זה קרה לו . השאלה הקשה היא, איך בדיוק לעשות חשבון נפש - איך יכול האדם לדעת במה הוא בדיוק טעה? בספר משלי יש שני פסוקים שיכולים לעזור לנו, לפחות על-דרך השלילה:
* משלי יח12: לפני שבר - יגבה לב איש, ולפני כבוד - ענוה
* משלי טז18: " לפני שבר - גאון; ולפני כישלון - גובה רוח " בדרך-כלל, פסוקים שמתארים שכר ועונש מתבוננים לכיוון העתיד, כלומר "אם תעשה כך - יקרה לך כך"; פסוקים אלה הם יוצאים מן הכלל, כי הם מתבוננים לכיוון העבר - לפני שבר יגבה לב איש, כלומר "אם קרה לך שבר - סימן שלפני כן גבה ליבך". הפסוקים אינם אומרים, שכל מי שמתגאה - בהכרח נשבר ונכשל; הם אומרים את הכיוון ההפוך - כל מי שנשבר ונכשל, בהכרח התגאה לפני-כן. מכאן, שכל חשבון-נפש אמיתי חייב לגלות את נקודת הגאווה שקדמה למשבר. אם אדם עשה חשבון-נפש, והמסקנה היחידה שהגיע אליה היא "האסון הוכיח שצדקתי, תמיד ידעתי שאני צודק, עכשיו אני עוד יותר משוכנע בכך" - כנראה הוא לא השקיע מספיק בחשבון-נפש; הוא נשאר גאוותן. כמה דוגמאות לדמויות מהתנ"ך שנשברו לאחר שהתגאו:
* אדם וחוה - רצו להיות כאלהים, חטאו וגורשו מגן עדן;
* בוני מגדל בבל - רצו להגיע השמימה, מרדו בה' וגורשו לכל העולם;
* המן התגאה בכבודו ועושרו: (אסתר ה11): ויספר להם המן את כבוד עשרו ורב בניו ואת כל אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו על השרים ועבדי המלך, וביום המחרת נאלץ להרכיב את מרדכי על הסוס, ולאחר מכן נתלה על העץ.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)