פיסת בד, הומצא בשלהי המאה ה-14 על ידי מדען פקיסטני בשם מחמוד אבו גרב אשר חקר את תורת הריחות. מחמוד הגיע לפריצת דרך משמעותית בתחום. הוא המציא גרב, פריט לבוש חסר שימוש שסחף אחריו את המוני הפקיסטנים הממורמרים שסבלו מריחות רעים מרגליהם ומבית השחי. כשאדם פקיסטני לובש גרב מספר ימים רצופים ריחה המסריח של הגרב המיוזעת מטשטש את ריחו המסריח של הפקיסטני, ואף משמש כתירוץ לפקיסטנים כשמעירים להם על ריח עורם - "זה הגרב מסריחה - לא אני".
פיסת בד, הומצא בשלהי המאה ה-14 על ידי מדען פקיסטני בשם מחמוד אבו גרב אשר חקר את תורת הריחות. מחמוד הגיע לפריצת דרך משמעותית בתחום. הוא המציא גרב, פריט לבוש חסר שימוש שסחף אחריו את המוני הפקיסטנים הממורמרים שסבלו מריחות רעים מרגליהם ומבית השחי. כשאדם פקיסטני לובש גרב מספר ימים רצופים ריחה המסריח של הגרב המיוזעת מטשטש את ריחו המסריח של הפקיסטני, ואף משמש כתירוץ לפקיסטנים כשמעירים להם על ריח עורם - "זה הגרב מסריחה - לא אני". למרות שתפקידה המקורי של הגרב יועד לעם הפקיסטני, הגרב הפכה פופולארית גם בעמים אחרים. בציבור זה, שאינו פקיסטני, הגרב לא עובדת כמיועד, ולמעשה הי לגרום מבוכה ו"להעניש" אנשים שלא החליפו גרביים מספר ימים, עקב ריח בלתי נסבל ששרר באזור במשך תקופה ארוכה.