| rdfs:comment
| - האם השלטון במדינה צריך להסתפק בשמירה על המסגרת של המדינה - בטחון חוץ ופנים ומערכת המשפט? או שמא השלטון צריך לעסוק גם בתיקונים חברתיים ובעזרה לנזקקים? לפני שעונים לשאלה זו, יש לברר מהו בכלל מקור הסמכות של השלטון? איך ייתכן שלאדם אחד יש סמכות לכפות את דעתו על אדם אחר, ולהכריח אותו (למשל) לשלם מיסים או להתגייס לצבא? הסכמה משותפת כזאת ניתנה, לראשונה בתולדות עם ישראל, בתקופת שמואל הנביא - עם ישראל רצה מלך, וה' הסכים, למרות שהבקשה היתה רעה בעיניו, למנות את שאול (שמואל א, פרקים ח-יב). אולם, על-פי ספר משלי, המלך צריך גם לעשות חסד, כמו שנאמר במשלי כ28: חסד ואמת יצרו מלך, וסעד בחסד כסאו ( פירוט ).
|
| abstract
| - האם השלטון במדינה צריך להסתפק בשמירה על המסגרת של המדינה - בטחון חוץ ופנים ומערכת המשפט? או שמא השלטון צריך לעסוק גם בתיקונים חברתיים ובעזרה לנזקקים? לפני שעונים לשאלה זו, יש לברר מהו בכלל מקור הסמכות של השלטון? איך ייתכן שלאדם אחד יש סמכות לכפות את דעתו על אדם אחר, ולהכריח אותו (למשל) לשלם מיסים או להתגייס לצבא? על-פי התורה, כדי שלשלטון תהיה סמכות, הוא צריך לקבל הסכמה מהעם שעליו הוא אמור לשלוט, וגם הסכמה מה', כמו שנאמר ( דברים יז14-15 ): " כי תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך וירשתה וישבתה בה, ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי - שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו, מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא "; העם צריך להסכים לוותר על חירותו ולשים עליו מלך, והמלך צריך להיות מלך שה' בחר בו. הסכמה משותפת כזאת ניתנה, לראשונה בתולדות עם ישראל, בתקופת שמואל הנביא - עם ישראל רצה מלך, וה' הסכים, למרות שהבקשה היתה רעה בעיניו, למנות את שאול (שמואל א, פרקים ח-יב). בני ישראל באותו זמן הגדירו במדוייק את המטרה שלשמה הם מוכנים לוותר על חירותם (שמואל א ח20): והיינו גם אנחנו ככל הגוים, ושפטנו מלכנו, ויצא לפנינו, ונלחם את מלחמתנו, כלומר, הם מוכנים לוותר על חירותם רק כדי לקבל מערכת-משפט מתוקנת ולנצח במלחמות - לא לשום מטרה אחרת; ולכן, גם אם יש מלך, הסמכות שלו היא מוגבלת לעניינים אלה, כמו שכתב הרמב"ם (הלכות מלכים ומלחמות, סוף פרק ד): " שאין ממליכין מלך תחילה, אלא לעשות משפט ומלחמה : שנאמר "ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו, ונלחם את מלחמותינו" ( שמואל א ח20 ) "; אולם, על-פי ספר משלי, המלך צריך גם לעשות חסד, כמו שנאמר במשלי כ28: חסד ואמת יצרו מלך, וסעד בחסד כסאו ( פירוט ). איך זה מסתדר? איך ייתכן ששלמה ייעץ למלך לחרוג מתפקידו ולעסוק גם במעשי חסד? והרי העם לא הסכים לוותר על חירותו כדי שהמלך יוכל לעשות חסד?! נראה לי שמילת המפתח כאן היא וסעד = תמך וסייע; וסעד בחסד כסאו = מעשי החסד שעושה השלטון עוזרים לו לשמור על יציבות השלטון, וגם עוזרים לו למלא את תפקידו העיקרי: 1. מעשי חסד, שהשלטון עושה עם אוכלוסיות חלשות, מגדילים ההזדהות שלהן עם המדינה, מקטינים את המוטיבציה שלהן לעורר מהומות, וכך קל יותר לשלטון למלא את תפקידו הראשון - שמירה על הביטחון. 2. מעשי חסד מצמצמים את הפערים הכלכליים. פערים כלכליים עלולים לגרום אי צדק בכך שהם מעודדים גזל (ע"ע עוני מעודד גזל ), ובכך שהם יוצרים עיוותים משפטיים כתוצאה מייצוג משפטי לא שוויוני. מעשי חסד מצמצמים את הפערים ומקטינים את הסיכוי לאי-צדק, וכך קל יותר לשלטון למלא את תפקידו השני -לדאוג שכל האזרחים יזכו למשפט צדק. בשתי הדרכים הללו, החסד סועד ומסייע לשלטון לבצע את תפקידיו. לעיון נוסף: פסוקים אחרים שבהם נזכר כיסאו של המלך , המתייחסים בעיקר לעשיית משפט וצדק:
* משלי כ8: מלך יושב על כיסא דין, מזרה בעיניו כל רע
* משלי כה5: הגה רשע לפני מלך, ויכון בצדק כיסאו
* משלי כט14: מלך שופט אמת דלים - כסאו לעד יכון
* משלי טז12: תועבת מלכים עשות רשע, כי בצדקה ייכון כיסא
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)