| rdfs:comment
| - בימי התורה, כמו גם בימינו, היו בחברה האנושית מעמדות שונים בעלי זכויות שונות. פרשה אחת שמבדילה בין המעמדות הללו היא פרשת הפסח (שמות יב43-49): וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח: כָּל- בֶּן-נֵכָר , לֹא-יֹאכַל בּוֹ. וְכָל- עֶבֶד אִישׁ, מִקְנַת-כָּסֶף--וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ. תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ . בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל, לֹא-תוֹצִיא מִן-הַבַּיִת מִן-הַבָּשָׂר חוּצָה; וְעֶצֶם, לֹא תִשְׁבְּרוּ-בוֹ. כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ. וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לה' - הִמּוֹל לוֹ כָל-זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ, וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ; וְכָל-עָרֵל, לֹא-יֹאכַל בּוֹ. תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח, וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. ל"תושב" ול"שכיר" אסור לאכול מהפסח, אך ל"גר" מותר (אם הוא נימול).
|
| abstract
| - בימי התורה, כמו גם בימינו, היו בחברה האנושית מעמדות שונים בעלי זכויות שונות. פרשה אחת שמבדילה בין המעמדות הללו היא פרשת הפסח (שמות יב43-49): וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח: כָּל- בֶּן-נֵכָר , לֹא-יֹאכַל בּוֹ. וְכָל- עֶבֶד אִישׁ, מִקְנַת-כָּסֶף--וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ. תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ . בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל, לֹא-תוֹצִיא מִן-הַבַּיִת מִן-הַבָּשָׂר חוּצָה; וְעֶצֶם, לֹא תִשְׁבְּרוּ-בוֹ. כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ. וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לה' - הִמּוֹל לוֹ כָל-זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ, וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ; וְכָל-עָרֵל, לֹא-יֹאכַל בּוֹ. תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח, וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. ל"תושב" ול"שכיר" אסור לאכול מהפסח, אך ל"גר" מותר (אם הוא נימול). הפרשה מבחינה בין שני סוגים של אנשים:
* אנשים שאסור להם לאכול מהפסח - בן נכר, תושב, שכיר (גם במקומות נוספים נזכר "תושב" יחד עם "שכיר", למשל (ויקרא כב10): וכל זר, לא יאכל קודש; תושב כוהן ושכיר, לא יאכל קודש).
* אנשים שמותר להם לאכול מהפסח בתנאי שהם נימולים - עבד, גר, אזרח. הראשונים נמצאים כאן רק באופן זמני, הם אינם חלק מהציבור היהודי, ולכן אין זה הגיוני לשתף אותם בחג הלאומי שלנו; האחרונים, גם אם אינם ממוצא יהודי, נמצאים איתנו באופן קבוע, ולכן יש לשתף אותם. יש הבדל בין "תושב" לבין "גר":
* "תושב" הוא אדם שנמצא כאן באופן זמני בלבד, וכמו (בימינו) פועל פלשתיני, או תייר. יש לו בית מחוץ לארץ - הוא רק מבקר כאן, כדי לעבוד או לטייל, ואז חוזר הביתה (ע"ע תושב )
* לעומת זאת, "גר" הוא אדם שנמצא כאן באופן קבוע, כמו (בימינו) עולה חדש, או פועל תאילנדי שהשתקע כאן (באופן חוקי או לא-חוקי). הוא עזב את ביתו ואת מולדתו והיגר לכאן; אך הוא עדיין זר, אין לו "קשרים" בשלטון, אין לו קרקע ואין לו כל הזכויות שיש לאזרח מן השורה (ע"ע גר ) אדם שבא לכאן באופן זמני בלבד, לא רשאי להשתתף בקרבן הפסח, שהוא החג הלאומי של עם-ישראל. אך אדם שהיגר לכאן באופן קבוע, נמצא במצב דומה למצב שבו היו בני-ישראל במצרים - כי גרים הייתם, ולכן חג הפסח הוא למעשה גם החג שלו (בתנאי שהוא נימול). פירוש זה מתאים לפסוקים נוספים שבהם נזכר "גר" ( ע"ע ): 1.
* בברית בין הבתרים אמר ה' לאברהם (בראשית טו13): יָדֹעַ תֵּדַע כִּי- גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, ובדברים י19 נאמר וַאֲהַבְתֶּם אֶת-הַגֵּר, כִּי- גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: בני-ישראל אכן היו "גרים" בארץ מצרים, כי הם עזבו את מולדתם והיגרו לשם למשך כמה דורות. 2.
* בנו הראשון של משה נקרא גרשום, כי משה אמר (שמות ב22): גר הייתי בארץ נוכרייה: לאחר שהתחתן עם אישה מדיינית והוליד ממנה בן, הוא כבר הרגיש שהיגר באופן קבוע מארץ מצרים לארץ מדיין. וגם לפסוק נוסף שבו נזכר "תושב": 1.
* התורה מצווה אדם שקונה עבד עברי (ויקרא כה40): כשכיר כתושב יהיה עימך; עד שנת היובל יעבוד עימך. ויצא מעימך הוא ובניו עימו; ושב אל משפחתו, ואל אחוזת אבותיו ישוב: הקונה צריך להתייחס אל העבד כאל תושב זמני בלבד, שיחזור הביתה תוך מספר שנים.
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)