בשלושה פסוקים בספר ירמיהו נזכר שבנ"י שרפו את ילדיהם. הטבלה הבאה מסכמת את ההבדלים בין שלושת הפסוקים: ] נסביר את ההבדלים ע"פ רועי מעודה: אחרי שירמיהו אמר את דברי התוכחה שבפרק ז - בני ישראל הקשו עליו: "איך אתה יכול להגיד שה' לא ציווה לשרוף בנים? הרי ה' ציווה על אברהם אבינו לשרוף את יצחק בנו?!". בפרק יט חזר ירמיהו על התוכחה בסגנון אחר כדי לענות לקושיות: 1. הוא הדגיש שבנ"י בנו את במות הבעל , לשרוף את בניהם באש עולות לבעל , בניגוד לאברהם – שעשה הכל לשם ה'. 4. הוא הזכיר רק את בניהם - כי הקושיה היתה רק בקשר לבנו של אברהם.
בשלושה פסוקים בספר ירמיהו נזכר שבנ"י שרפו את ילדיהם. הטבלה הבאה מסכמת את ההבדלים בין שלושת הפסוקים: ] נסביר את ההבדלים ע"פ רועי מעודה: אחרי שירמיהו אמר את דברי התוכחה שבפרק ז - בני ישראל הקשו עליו: "איך אתה יכול להגיד שה' לא ציווה לשרוף בנים? הרי ה' ציווה על אברהם אבינו לשרוף את יצחק בנו?!". בפרק יט חזר ירמיהו על התוכחה בסגנון אחר כדי לענות לקושיות: 1. הוא הדגיש שבנ"י בנו את במות הבעל , לשרוף את בניהם באש עולות לבעל , בניגוד לאברהם – שעשה הכל לשם ה'. 4. הוא הזכיר רק את בניהם - כי הקושיה היתה רק בקשר לבנו של אברהם. 6. הוא הדגיש " ולא דיברתי ", כלומר – גם כשציוויתי את אברהם לא דיברתי אליו ש ישרוף את בנו אלא רק ש יעלה אותו לעולה – ואחרי שהעלה אותו למזבח אמרתי לו שיוריד אותו ( פירוט ). 3. [ע"פ דעת מקרא] פרק לב הוא פרק של נחמה, ולכן גם תיאור הפשע הוא 'עדין' יותר: במקום לשרוף כתוב להעביר. 7. מאותה סיבה (אולי) האשמה בפרק לב מופנית לא אל כל בני ישראל אלא בעיקר אל המנהיגים שלהם שהחטיאו אותם -- בנו את במות הבעל " למען החטיא את יהודה ".