| abstract
| - רבים מהמתמודדים בחידון התנ"ך סבורים, שכדי להצליח בחידון צריך ללמוד את כל התנ"ך בעל-פה, ו\או שכדי להצליח בחידון מספיק ללמוד את כל התנ"ך בעל-פה. שתי הדעות הללו לא נכונות, כפי שניתן לראות פעמים רבות בחידונים . . לימוד בע"פ של קטעים מסויימים יכול, אמנם, לעזור (למשל לימוד פרקים שיריים בנביאים ראשונים או פרקים קשים בנביאים אחרונים), אך על רוב השאלות בחידון ניתן לענות גם בלי לימוד בעל-פה -- אם רק משתמשים בהגיון. לדוגמא, הנה שתי שאלות: הפסוקים מאד דומים, ונראה שאי-אפשר להבדיל ביניהם ללא שינון. אך כשמעיינים בפסוקים רואים שיש הבדל ביניהם: בפסוק השני נאמר "גם זה לך בן", ובפסוק הראשון לא. אם חושבים על כך, ניתן להבין שהסיבה להבדל היא שלרחל כבר היה בן שנזכר קודם בתנ"ך (יוסף), ובנימין הוא בנה השני הנזכר בתנ"ך, ואילו איכבוד הוא הבן הראשון של כלת-פינחס שנזכר בתנ"ך. כך ניתן להבדיל בין הפסוקים ללא שינון כלל. זוהי דוגמה פשוטה, אך היא אפיינית, כי ברוב השאלות בחידון יש "סימן" שיכול לכוון את הנבחנים לתשובה הנכונה - אם הם רק שמים לב אליו. ועכשיו תרגילים למתמודדים: השלימו את הסימנים החסרים בטבלה הבאה (השאלה הראשונה כבר פתורה, כדוגמה) כדי למצוא "סימנים" כאלה כמו שראינו, כדאי לעיין בפירושים שונים. למשל, בדוגמה הבאה: שוב, קשה מאד להבדיל בין הפסוקים כי הם מאד דומים, אבל בכל-זאת יש הבדל ביניהם: אצל רבקה נכתבה המילה "תומים" בכתיב חסר, ואצל תמר: "תאומים " בכתיב מלא. לפי פירוש רש"י, הסיבה לכך היא שאצל תמר שני הילדים היו צדיקים. זהו מצב "מושלם", ולכן גם המילה כתובה בצורה "מושלמת". אצל רבקה, לעומת זאת, המצב הוא פחות מושלם, כי אחד הילדים היה רשע, ולכן המילה כתובה בכתיב חסר. דוגמה נוספת היא השאלה שכבר ראיתם בתרגיל בסעיף הקודם: "הדבר אשר ישים ה' בפי אותו.. לדבר": לפי מדרש המובא בפירוש רש"י בפרשת בלק, הביטוי "הדבר אשר ישים ה' בפי" רומז, שה' כאילו שם "מתג" בפי בלעם, כמו ששמים בפה של חמור, כדי למשוך אותו לאן שרוצים (כלומר זהו ביטוי שבא לגנותו של בלעם: הוא לא באמת רצה לברך את ישראל, אבל לא היתה לו ברירה). מיכיהו בן ימלה הוא צדיק ולכן לא נאמר עליו דבר כזה. והנה שוב מספר תרגילים: הפרשנים המומלצים (לפי דעתי): בתורה – רש"י ורש"ר הירש (פשט); כלי-יקר ובעל-הטורים (דרש). בנביאים ראשונים – מלבי"ם. בנביאים אחרונים – אברבנאל. בכתובים – מלבי"ם. לפעמים קשה למצוא סימנים הגיוניים כדי להבדיל בין פסוקים, ובמקרים כאלה ניתן להשתמש בסימנים מסוג אחר. למשל, בשאלה הבאה: איך אפשר להבדיל בין 5 הפסוקים הדומים האלה באופן הגיוני? אני לא מכיר סימן הגיוני, אבל אם נסדר את המילים שקשורות לעיוורון בסדר כרונולוגי: יצחק יעקב עלי עלי אחיה נראה שהן גם מסודרות בסדר אלפביתי-מילוני! באופן זה קל יחסית להתאים בין הפסוק לאדם שהוא נאמר עליו. סימנים מסוג זה נקראים "סימנים טכניים". הם פחות טובים מהסימנים ההגיוניים, אך לפעמים הם מועילים. סימנים טכניים לא חייבים להיות מבוססים דווקא על סדר אלפביתי בין מילים, אלא על כל תופעה מעניינת בפסוקים, כמו שתראו בתרגילים: הסוג הבא של סימנים נקרא "סימנים סגנוניים". סימנים אלה טובים במיוחד לזיהוי פסוקים משירים ומנביאים אחרונים, שעבורם קשה יחסית למצוא סימנים הגיוניים. לדוגמה, איך מבדילים בין פסוק משירת יונה (יונה ב) לבין פסוק משירת דוד (שמ"ב כב)? אפשרות אחת היא לפי הקצב: בשירת יונה הקצב הוא בערך מחומש, כלומר בכל צלע יש 5 או 6 מילים, למשל: לעומת זאת, בשירת דוד הקצב הרבה יותר מהיר, בערך משולש (3 או 4 מילים בצלע), למשל: גם בנביאים אחרונים ניתן לשים לב להבדלי סגנון, למשל:הנבואות של ישעיהו הרבה יותר קצביות ו"שיריות" (משפטים קצרים), ובנבואות של ירמיהו המשפטים יותר ארוכים ו"סיפוריים". בנוסף לכך, לכל נביא יש ביטויים מיוחדים לו [למשל: עד כמה שידוע לי, ירמיהו הוא הנביא היחיד שמאשים את ישראל ש "לא שמעו בקול ה'"; הנביאים האחרים מדברים על אותו נושא, אבל משתמשים בביטויים קצת שונים]. סימנים מהסוג הזה טובים מאד למי שקולט אותם, אך הבעיה היא, שקשה להגדיר אותם במדוייק, והם יותר מתבססים על "חוש". אולם מי שרוצה יכול לשפר את ה"חוש" שלו לקצב, אם ישתדל ללמוד את השירים בנפרד, כלומר - לא ללמוד שני שירים באותו יום. חלוקה מומלצת של הזמן ללימוד נביאים אחרונים היא, למשל, ללמוד במשך שבועיים ישעיהו ואז במשך שבועיים ירמיהו. באופן זה מצליחים לקלוט את הסגנון האופייני לכל נביא, ואפשר להבדיל ביניהם ב"חוש". כמוכן, מי שיש לו זמן יכול ללמוד בעל-פה כמה שירים וכמה קטעים מכל נביא, וזה גם-כן עוזר. ומי שיש לו חוש מוסיקלי – יכול לנסות לחבר מנגינות לקטעים האלה, או להתאים להן מנגינות קיימות, וזה גם יעזור לזכור אותם וגם ישפר את מצב הרוח... מי שיש לו זיכרון חזותי טוב, יכול לצייר פסוקים או קטעים 'ציוריים', וזה יכול לעזור לזכור אותם. הקטעים המתאימים לכך במיוחד הם החזונות של זכריה. אבל יש 'פסוקים ציוריים' בכל התנ"ך. דוגמאות ניתן למצוא באתר של נח"ת: . לפעמים אף אחד מהסימנים שתוארו למעלה לא מועיל, ובמקרים כאלה - אסור להתייאש - צריך רק להפעיל את הדמיון. בכל מקום ניתן להמציא סימנים לא-הגיוניים ואף דמיוניים, שיעזרו לזכור את הפרטים. למשל, הנה דוגמא לשאלה: השאלות האלה קשות, כי כל האנשים האלה נזכרים באותו פרק (גיבורי דוד), וקשה להתאים בין הגיבור למעשה-הגבורה שלו. בתור דוגמה ל"סימן דמיוני", נראה איך אפשר לזכור ש אלעזר בן דודו בן אחוחי הוא האיש ש "יגעה ידו ותדבק ידו אל החרב". ראשית, נשים לב לכך שהשם "אחוחי" מזכיר צעקת-כאב ("אחח! " ). הגיוני מאד, שמי שידו נדבקת לחרב יצעק צעקה מעין זו. ובכן, נדמיין לנו את הגיבור צועק: "אחח! נדבקה לי היד לחרב!". לאחר מכן, הוא מחליט שיותר לא ישתמש בנשק המיושן הזה, ומעתה והלאה ישתמש רק באקדח לייזר . אך מכיוון שאין לו אקדח לייזר, הוא צריך לשאול את אקדח הלייזר של דודו. ניתן לכתוב משפט לסיכום העניין: " אחח ! נדבקה לי היד לחרב! בפעם הבאה אני אבקש מ דודי את אקדח ה לייזר שלו!" באופן זה קל לזכור, שהאדם שידו נדבקה לחרב הוא אלעזר בן דודו בן אחוחי . ואיך זוכרים ש שמה בן אגא הררי הוא האיש שהציל חלקת עדשים ? ובכן, הסתכלו סביבכם, וראו אם יש כאן (לידכם) עדשים. רוב הסיכויים שאין כאן עדשים. אם כך, איפה יש עדשים? לא כאן אלא שמה ! כך זוכרים ששמה הציל חלקת עדשים. כתרגיל, נסו למצוא עוד סימנים דמיוניים שיעזרו לכם לזכור את גיבורי דוד. ככל שהסימן יותר מוזר ולא-הגיוני - יהיה לכם יותר קל לזכור אותו. אחרי שמוצאים סימנים דמיוניים, אפשר גם לצייר אותם (ע' בסעיף הקודם) וזה עוזר לזכור את הסימנים. והנה, לסיום, עוד כמה תרגילים: == סיום == הסימנים שהובאו כאן הם, כמובן, רק דוגמאות. הם נועדו לעורר את השכל שלכם ואת הדמיון שלכם, ובעיקר - להראות לכם שהצלחה בחידון התנ"ך לא נובעת רק משינון, אלא גם ובעיקר ממחשבה. זכרו את הסיסמה: אני מאחל לכם הצלחה רבה בחידון ובחיים! הגיהו: אלחנן, גרדול
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)