| rdfs:comment
| - בכמה מקומות בתנ"ך, במיוחד בספר תהלים, מתפלל הנביא או המשורר ומבקש שאויביו יתביישו, למשל:
* (ישעיהו כו11): ה'! רמה ידך בל יחזיון, יחזו ויבשו קנאת עם, אף אש צריך תאכלם
* (ירמיהו יז18): יבשו רדפי ואל אבשה אני, יחתו המה ואל אחתה אני; הביא עליהם יום רעה, ומשנה שברון שברם
* (מיכה ז16): יראו גוים ויבשו מכל גבורתם, ישימו יד על פה אזניהם תחרשנה
* (תהילים ו11): יבשו ויבהלו מאד כל איבי, ישבו יבשו רגע
* (תהילים לה4): יבשו ויכלמו מבקשי נפשי, יסגו אחור ויחפרו חשבי רעתי
|
| dbkwik:resource/rJ03XNerlDZcEt9VSH3esw==
| - ה'! רמה ידך בל יחזיון, יחזו ויבשו קנאת עם, אף אש צריך תאכלם
- צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם
- יצרי פסל כלם תהו וחמודיהם בל יועילו ועדיהם המה בל יראו ובל ידעו למען יבשו
- הן כל חבריו יבשו וחרשים המה מאדם יתקבצו כלם יעמדו יפחדו יבשו יחד
- יבשו זדים כי שקר עותוני, אני אשיח בפקודיך
- יבשו ויבהלו מאד כל איבי, ישבו יבשו רגע
- יבשו ויחפרו מבקשי נפשי, יסגו אחור ויכלמו חפצי רעתי
- הן יבשו ויכלמו כל הנחרים בך יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבך
- יקללו המה ואתה תברך, קמו ויבשו ועבדך ישמח
- אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תכנית
- יבשו רדפי ואל אבשה אני, יחתו המה ואל אחתה אני; הביא עליהם יום רעה, ומשנה שברון שברם
- יבשו ויכלמו מבקשי נפשי, יסגו אחור ויחפרו חשבי רעתי
- יראו גוים ויבשו מכל גבורתם, ישימו יד על פה אזניהם תחרשנה
- יבשו יכלו שטני נפשי, יעטו חרפה וכלמה מבקשי רעתי
- יבשו ויסגו אחור כל שנאי ציון
- עשה עמי אות לטובה, ויראו שנאי ויבשו , כי אתה ה' עזרתני ונחמתני
- יבשו כל עבדי פסל המתהללים באלילים, השתחוו לו כל אלהים
- מקוה ישראל ה', כל עזביך יבשו, יסורי בארץ יכתבו, כי עזבו מקור מים חיים, את ה'
- יבשו ויבהלו עדי עד, ויחפרו ויאבדו
- אך בה' לי אמר צדקות ועז עדיו יבוא ויבשו כל הנחרים בו
- יבשו ויחפרו יחדו שמחי רעתי, ילבשו בשת וכלמה המגדילים עלי
- נסגו אחור, יבשו בשת הבטחים בפסל, האמרים למסכה אתם אלהינו
- ה'! אל אבושה כי קראתיך, יבשו רשעים ידמו לשאול
- אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם, לא יבשו כי ידברו את אויבים בשער
- והיה ביום ההוא יבשו הנביאים איש מחזינו בהנבאתו ולא ילבשו אדרת שער למען כחש
- יבשו ויחפרו יחד מבקשי נפשי לספותה, יסגו אחור ויכלמו חפצי רעתי
- גם כל קויך לא יבשו, יבשו הבוגדים ריקם
|
| abstract
| - בכמה מקומות בתנ"ך, במיוחד בספר תהלים, מתפלל הנביא או המשורר ומבקש שאויביו יתביישו, למשל:
* (ישעיהו כו11): ה'! רמה ידך בל יחזיון, יחזו ויבשו קנאת עם, אף אש צריך תאכלם
* (ירמיהו יז18): יבשו רדפי ואל אבשה אני, יחתו המה ואל אחתה אני; הביא עליהם יום רעה, ומשנה שברון שברם
* (מיכה ז16): יראו גוים ויבשו מכל גבורתם, ישימו יד על פה אזניהם תחרשנה
* (תהילים ו11): יבשו ויבהלו מאד כל איבי, ישבו יבשו רגע
* (תהילים לה4): יבשו ויכלמו מבקשי נפשי, יסגו אחור ויחפרו חשבי רעתי בחלק מהפסוקים אפשר לפרש שהפועל " יבושו " משמעו "יתאכזבו", אולם, בפסוקים אחרים מופיעים גם פעלים נרדפים כגון "ייכלמו", "יחפרו" שמשמעותם, לכל הדעות, כמו "יתביישו"; מדוע חשוב לו שאויביו יתביישו? מדוע הוא לא מסתפק בבקשה שהם ייכשלו ושהוא יינצל?! ייתכן שהבקשה הזאת מבטאת את שאיפתו העמוקה של המשורר, שאויביו לא רק ייענשו אלא גם יחזרו בתשובה ויהפכו לאוהביו; אולם, במצב שבו האויבים רודפים אחריו ומנסים להרגו, אין הוא יכול לבקש עליהם שיעשו תשובה, כי המרחק בין התנהגותם הנוכחית לבין התנהגותם הרצויה הוא גדול מדי; ולכן הוא מבקש שיעשו את הצעד הראשון לקראת חזרה בתשובה, שהוא, תחושת הבושה על המעשים הרעים בעבר: ראו וכסילים מרים קלון ; בושה מצילה ממוות .
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)