| abstract
| - האם אדם שלמד חכמה צריך לגלות את דברי החכמה שלמד, או להסתיר אותם? בספר משלי מצאנו כמה פסוקים סותרים בנושא זה.
* מצד אחד: (י 14): חכמים - יצפנו דעת ; ופי אויל - מחיתה קרובה (לפחות לפי אחד הפירושים - מצודת דוד )
* וכן (יב 23): אדם ערום - כוסה דעת ; ולב כסילים - יקרא איוולת, כלומר - החכם והערום מסתירים את הדברים שהם יודעים;
* ומצד שני (טו 7): שפתי חכמים - יזרו דעת ; ולב כסילים - לא כן (לפחות לפי אחד הפירושים - מצודת דוד ),
* וכן (י 21): שפתי צדיק - ירעו רבים ; ואווילים - בחסר לב ימותו, כלומר - החכם מזרה ומפזר את הדברים שהוא יודע לכל אדם, והצדיק מלמד את הדברים שהוא יודע לאנשים רבים. ע"פ מלבי"ם, יש הבדל בין "כיסוי" לבין "הצפנה":
* לכסות = להסתיר לגמרי ולא לגלות כלל;
* להצפין = לגלות באופן שלא כל אחד יבין (כמשמעות המילה "צופן" בימינו); ע"ע צפן = שמר במקום בטוח . לפי זה נפרש את הפסוקים:
* שפתי חכמים יזרו דעת = החכמים מפזרים ומגלים את הדברים שהם יודעים לכל אדם, אך
* חכמים יצפנו דעת = הם מצפינים את דבריהם כך שכל אדם יבין את מה שהוא צריך להבין, על-פי דרגתו.
* שפתי צדיק ירעו רבים = גם הצדיקים מדברים אל אנשים רבים, אך כמו רועה צאן שדואג באופן אישי לכל כבשה על-פי צרכיה - כך גם הצדיק מגלה לכל אדם את מה שהוא צריך לדעת על-פי דרגתו.
* ולעומתם - אדם ערום כוסה דעת = הערום נמצא בדרגה נמוכה יותר מהחכם והצדיק, הוא אינו יודע להצפין את דבריו בצורה מתוחכמת, ולכן הוא מכסה את הדברים שהוא יודע ואינו מגלה אותם כלל (ע"ע ערום - כסיל ). החכם והצדיק דואגים לרבים, והערום דואג לעצמו. העובדה שהחכמה נמסרת בהצפנה נכתבה כבר בתחילת הספר:
* א 6: להבין משל ומליצה; דברי חכמים וחידותם והעובדה שצריך לנסח את הדברים בזהירות נכתבה גם בפסוקים נוספים:
* דיבור של חכמים
* דיבור של צדיקים מאמר זה עסק באופן ההצגה של דברי התורה, שצריך להיות מוצפן; בתלמוד הבבלי נחלקו חז"ל לגבי מקום הלימוד הרצוי - אם יש ללמד תורה במקום גלוי (ברחוב) או במקום צנוע וסגור; פירוט
|
![[RDF Data]](/fct/images/sw-rdf-blue.png)