This HTML5 document contains 9 embedded RDF statements represented using HTML+Microdata notation.

The embedded RDF content will be recognized by any processor of HTML5 Microdata.

PrefixNamespace IRI
dctermshttp://purl.org/dc/terms/
n6http://dbkwik.webdatacommons.org/ontology/
n10http://dbkwik.webdatacommons.org/resource/wGIociUnfEI_Nx1QW1K31g==
n3http://dbkwik.webdatacommons.org/he.judaism/property/
rdfshttp://www.w3.org/2000/01/rdf-schema#
n12http://dbkwik.webdatacommons.org/resource/YfJUjuDv9j8jTo9mR9glbw==
n7http://dbkwik.webdatacommons.org/resource/o1P9B0Bvu3qDhJlhPj8kMw==
n9http://dbkwik.webdatacommons.org/resource/uachm6cYmSG3xpC_1rZrxw==
rdfhttp://www.w3.org/1999/02/22-rdf-syntax-ns#
xsdhhttp://www.w3.org/2001/XMLSchema#
n11http://dbkwik.webdatacommons.org/resource/kqa2_-Gqnb5CmXfslv4Vzw==
n2http://dbkwik.webdatacommons.org/resource/0VhttRxqX8oEmGp-lKwlEg==
n4http://dbkwik.webdatacommons.org/resource/VHv7zgsQHFIv3f7OK9ivOQ==
Subject Item
n2:
rdfs:label
אץ
rdfs:comment
הפועל "אץ" משמעו, בלשון ימינו, כמו "רץ", "הלך מהר", או "הגדיל את מהירותו" (תאוצה). בלשון המקרא משמעותו דומה אך לא זהה - עניינו העיקרי הוא, לא המהירות אלא חוסר-הסבלנות, כמו שניתן לראות בפסוקים: שמות ה13 : " והנגשים אצים לאמר 'כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן' " = הנוגשים היו חסרי-סבלנות, כדרכם של נוגשים; ירמיהו יז16 : " ואני לא אצתי מרעה אחריך, ויום אנוש לא התאויתי; אתה ידעת מוצא שפתי, נכח פניך היה " = לא הייתי חסר-סבלנות, לא התאויתי שנבואות הפורענות שלי יתגשמו. כך אפשר להסביר גם את הפסוקים: כך גם בארבעה הפסוקים בספר משלי: פסוק אחד שלא הצלחתי להסביר הוא: *
dcterms:subject
n9: n12:
n3:wikiPageUsesTemplate
n4: n7: n10: n11:
n6:abstract
הפועל "אץ" משמעו, בלשון ימינו, כמו "רץ", "הלך מהר", או "הגדיל את מהירותו" (תאוצה). בלשון המקרא משמעותו דומה אך לא זהה - עניינו העיקרי הוא, לא המהירות אלא חוסר-הסבלנות, כמו שניתן לראות בפסוקים: שמות ה13 : " והנגשים אצים לאמר 'כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן' " = הנוגשים היו חסרי-סבלנות, כדרכם של נוגשים; ירמיהו יז16 : " ואני לא אצתי מרעה אחריך, ויום אנוש לא התאויתי; אתה ידעת מוצא שפתי, נכח פניך היה " = לא הייתי חסר-סבלנות, לא התאויתי שנבואות הפורענות שלי יתגשמו. כך אפשר להסביר גם את הפסוקים: בראשית יט15 : " וכמו השחר עלה, ויאיצו המלאכים בלוט לאמר 'קום קח את אשתך ואת שתי בנתיך הנמצאת פן תספה בעון העיר' " - המלאכים "נדנדו" ללוט בחוסר-סבלנות כדי שיקום כבר. יהושע י13 : " ...ויעמד השמש בחצי השמים, ולא אץ לבוא כיום תמים " = לשמש היתה הרבה סבלנות באותו יום, הוא לא הזדרז לשקוע. ישעיהו כב4 : " על כן אמרתי 'שעו מני, אמרר בבכי; אל תאיצו לנחמני על שד בת עמי' " = כמו כל אדם שנמצא באבל, גם אני צריך שתתייחסו אליי בסבלנות, ואל תדרשו ממני להתנחם ולצאת מהאבל במהירות. כך גם בארבעה הפסוקים בספר משלי: 1. * משלי יט2 : " גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטא " 2. * משלי כא5 : " מחשבות חרוץ אך למותר וכל אץ אך למחסור " 3. * משלי כח20 : " איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה " 4. * משלי כט20 : " חזית איש אץ בדבריו תקוה לכסיל ממנו " פסוק אחד שלא הצלחתי להסביר הוא: יהושע יז15 : " ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה ובראת לך שם בארץ הפרזי והרפאים כי אץ לך הר אפרים "; ייתכן שיש לקרוא את שתי המילים כמילה אחת - "כי אצלך הר אפרים", הר אפרים נמצא לידך, סמוך לנחלתך, כך שיהיה לך קל לעלות אליו ולספח אותו לנחלתך. *