This HTML5 document contains 162 embedded RDF statements represented using HTML+Microdata notation.

The embedded RDF content will be recognized by any processor of HTML5 Microdata.

Subject Item

n2:

rdfs:label

רצון

rdfs:comment

מפרשי המקרא הציעו כמה משמעויות לשורש "רצה": 1. * כמו בימינו - חפץ ב-, היה מעוניין לקבל לבעלותו; 2. * אהב וחיבב; 3. * התפייס, השלים, הפסיק לכעוס. רוב הפסוקים שבהם מופיע שורש זה ניתן לפרש על-פי יותר ממשמעות אחת:

dcterms:subject

n8: n14:

n3:

דברים לג23 תהילים קמז10 תהילים עז8 תהילים קב15 איוב לד9 אסתר א8 דברים לג24 דברי הימים ב לו21 אסתר י3 ויקרא כב23 תהילים ל8 תהילים ל6 הושע ח13 תהילים קג21 בראשית מט6 ויקרא כג11 תהילים מט14 דברי הימים א כט17 תהילים ה13 דברי הימים א כח4 תהילים נא20 תהילים קו4 תהילים קמג10 דברים לג16 איוב לג26 קהלת ט7 נחמיה ט24 נחמיה ט37 מלאכי ב13 עזרא י11 מלאכי א8 ויקרא א4 ישעיהו מ2 ישעיהו מב1 תהילים קיט108 דניאל יא16 דברים לג11 תהילים פט18 דברי הימים א כט3 דניאל יא36 ירמיהו יד10 ירמיהו ו20 תהילים מ14 ישעיהו מט8 ויקרא א3 ויקרא ז18 ישעיהו ס7 אסתר ט5 ויקרא כו34 תהילים פה1 תהילים מד4 יחזקאל מג27 תהילים נא18 דניאל יא3 ישעיהו ס10 ישעיהו סא2 משלי ג12 תהילים סט14 דברי הימים ב טו15 ויקרא כו41 תהילים קמה16 ירמיהו יד12 ויקרא כב20 מיכה ו7 תהילים מ9 ישעיהו נח5 משלי טז7 איוב יד6 דניאל ח4 שמות כח38 דברי הימים ב י7 שמואל ב כד23 תהילים יט15 תהילים סב5 תהילים קמה18-19

n4:

וידעתי אלהי כי אתה בחן לבב ומישרים תרצה אני בישר לבבי התנדבתי כל אלה ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך וידברו אליו לאמר אם תהיה לטוב להעם הזה ורציתם ודברת אלהם דברים טובים והיו לך עבדים כל הימים רצה ידוד להצילני ידוד לעזרתי חושה אז תרצה הארץ את שבתתיה, כל ימי השמה ואתם בארץ איביכם; אז תשבת הארץ והרצת את שבתתיה הלעולמים יזנח אדני, ולא יסיף לרצות עוד? וממגד ארץ ומלאה ורצון שכני סנה תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו כי אתה תברך צדיק ידוד כצנה רצון תעטרנו כה אמר ידוד בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך ואצרך ואתנך לברית עם להקים ארץ להנחיל נחלות שממות ברצות ה' דרכי איש, גם אויביו ישלם אתו ועוד ברצותי בבית אלהי יש לי סגלה זהב וכסף נתתי לבית אלהי למעלה מכל הכינותי לבית הקדש יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ידוד צורי וגאלי למה זה לי לבונה משבא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק? עלותיכם לא לרצון וזבחיכם לא ערבו לי אך משאתו יעצו להדיח ירצו כזב בפיו יברכו ובקרבם יקללו סלה ויבחר ידוד אלהי ישראל בי מכל בית אבי להיות למלך על ישראל לעולם כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי ובבני אבי בי רצה להמליך על כל ישראל ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי - לא ירצה ; המקריב אתו לא יחשב לו, פגול יהיה; והנפש האכלת ממנו עונה תשא אף אני אלך עמם בקרי, והבאתי אתם בארץ איביהם; או אז יכנע לבבם הערל, ואז ירצו את עונם ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וטבל בשמן רגלו וכי תגשון עור לזבח אין רע וכי תגישו פסח וחלה אין רע הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר ידוד צבאות כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וכאב את בן ירצה לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך וישמחו כל יהודה על השבועה כי בכל לבבם נשבעו ובכל רצונם בקשהו וימצא להם וינח ידוד להם מסביב והשתיה כדת אין אנס, כי כן יסד המלך על כל רב ביתו, לעשות כרצון איש ואיש רצית ידוד ארצך שבת שבות יעקב ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצנו והגדיל זה דרכם כסל למו ואחריהם בפיהם ירצו סלה ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אתו ולנדר לא ירצה כי תפארת עזמו אתה וברצנך תרים קרננו והניף את העמר לפני ידוד לרצנכם ממחרת השבת יניפנו הכהן נדבות פי רצה נא ידוד ומשפטיך למדני ידוד ברצונך העמדתה להררי עז הסתרת פניך הייתי נבהל היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלם ותבואתה מרבה למלכים אשר נתתה עלינו בחטאותינו ועל גויתינו משלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדולה אנחנו כי יצמו אינני שמע אל רנתם וכי יעלו עלה ומנחה אינני רצם כי בחרב וברעב ובדבר אנכי מכלה אותם כי אמר לא יסכן גבר ברצתו עם אלהים זבחי הבהבי יזבחו בשר ויאכלו, ה' לא רצם; עתה יזכר עונם ויפקד חטאותם המה מצרים ישובו ועמד מלך גבור ומשל ממשל רב ועשה כרצונו הן עבדי אתמך בו בחירי רצתה נפשי נתתי רוחי עליו משפט לגוים יוציא ויכו היהודים בכל איביהם מכת חרב והרג ואבדן, ויעשו בשנאיהם כרצונם ועשה כרצונו המלך... והיה על מצח אהרן, ונשא אהרן את עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנת קדשיהם; והיה על מצחו תמיד, לרצון להם לפני ה' ויבאו הבנים ויירשו את הארץ ותכנע לפניהם את ישבי הארץ הכנענים ותתנם בידם ואת מלכיהם ואת עממי הארץ לעשות בהם כרצונם כי לא תחפץ זבח ואתנה עולה לא תרצה כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבקר רנה ויעש הבא אליו כרצונו ואין עומד לפניו ויעמד בארץ הצבי וכלה בידו כל צאן קדר יקבצו לך אילי נביות ישרתונך יעלו על רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר ואני תפלתי לך ידוד עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך הירצה ידוד באלפי אילים ברבבות נחלי שמן האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי לקרא שנת רצון לידוד ויום נקם לאלהינו לנחם כל אבלים יעתר אל אלוה וירצהו וירא פניו בתרועה וישב לאנוש צדקתו למלאות דבר ידוד בפי ירמיהו עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאות שבעים שנה בסדם אל תבא נפשי, בקהלם אל תחד כבדי; כי באפם הרגו איש, וברצנם עקרו שור כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו הלכף כאגמן ראשו ושק ואפר יציע הלזה תקרא צום ויום רצון לידוד כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם וטעם הרצה - שילם . והטעם: כשייכנע לבבם הערל, אז יכלה תשלום עוונם. וכן האדמה [שנזכרה בפסוק 34], כאילו היא חייבת לשלם לה' שבתותיה. ועיין רמבמ"ן פסוק לד. ברכו ידוד כל צבאיו משרתיו עשי רצונו ועתה תנו תודה לידוד אלהי אבתיכם ועשו רצונו והבדלו מעמי הארץ ומן הנשים הנכריות ויכלו את הימים והיה ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים על המזבח את עולותיכם ואת שלמיכם ורצאתי אתכם נאם אדני ידוד אם עלה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אתו לרצנו לפני ה' הכל נתן ארונה המלך למלך ויאמר ארונה אל המלך ידוד אלהיך ירצך כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש, וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו; דרש טוב לעמו ודבר שלום לכל זרעו ובנו בני נכר חמתיך ומלכיהם ישרתונך, כי בקצפי הכיתיך וברצוני רחמתיך זכרני ידוד ברצון עמך פקדני בישועתך כה אמר ה' לעם הזה: כן אהבו לנוע, רגליהם לא חשכו, וה' לא רצם ; עתה יזכר עונם ויפקד חטאתם ברך ידוד חילו ופעל ידיו תרצה מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון קרוב ידוד לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון וסמך ידו על ראש העלה ונרצה לו לכפר עליו דברו על לב ירושלם וקראו אליה, כי מלאה צבאה כי נרצה עונה, כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ידוד ים ודרום ירשה למדני לעשות רצונך כי אתה אלוהי רוחך טובה תנחני בארץ מישור וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ידוד בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו

n5:wikiPageUsesTemplate

n6: n10: n11: n12: n15:

n16:

mfrj

n13:abstract

מפרשי המקרא הציעו כמה משמעויות לשורש "רצה": 1. * כמו בימינו - חפץ ב-, היה מעוניין לקבל לבעלותו; 2. * אהב וחיבב; 3. * התפייס, השלים, הפסיק לכעוס. רוב הפסוקים שבהם מופיע שורש זה ניתן לפרש על-פי יותר ממשמעות אחת: * בראשית לג10 : " ויאמר יעקב 'אל נא, אם נא מצאתי חן בעיניך, ולקחת מנחתי מידי, כי על כן ראיתי פניך כראת פני אלהים, ותרצני '" = 1 יעקב ביקש מעשיו שירצה לקבל את המנחה שלו, שמייצגת אותו, 2 עשו חיבב אותו לאחר שראה את המנחה ששלח לו, 3 וגם השלים עמו והפסיק לכעוס עליו. * (בראשית מט6): בסדם אל תבא נפשי, בקהלם אל תחד כבדי; כי באפם הרגו איש, וברצנם עקרו שור= 1 כשחפצו, כש"בא להם", הם עקרו שור; 3 תקבולת ניגודית בין באפם לבין ברצונם : כשכעסו, הרגו איש, וכשהפסיקו לכעוס, "רק" עקרו שור. * (שמות כח38): והיה על מצח אהרן, ונשא אהרן את עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנת קדשיהם; והיה על מצחו תמיד, לרצון להם לפני ה', (ויקרא א3): אם עלה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אתו לרצנו לפני ה', (ויקרא א4): וסמך ידו על ראש העלה ונרצה לו לכפר עליו, (ויקרא כג11): והניף את העמר לפני ידוד לרצנכם ממחרת השבת יניפנו הכהן(ופסוקים רבים נוספים שמדברים על "לרצון לפני ה'" בקשר לעבודת המקדש והקרבנות): קשה לפרש לפי פירוש 1, כי ברור שכל דבר שה' מצוה הוא רצוי לו, אחרת לא היה מצוה עליו; יותר מסתבר לפרש לפי פירוש 2 - עבודת המקדש והקרבנות מקרבת בין בני ישראל לבין ה' ויוצרת אהבה ביניהם, או לפי פירוש 3 - עבודת המקדש והקרבנות מכפרת על בני ישראל, מפייסת את ה' ומביאה שלום בעולם. (ע"ע: ציץ הזהב - לרצון לפני ה' ) * לא כל קרבן הוא "לרצון לפני ה'": (ויקרא ז18): ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי - לא ירצה ; המקריב אתו לא יחשב לו, פגול יהיה; והנפש האכלת ממנו עונה תשא, ויקרא יט5-7 : " וכי תזבחו זבח שלמים לה' - לרצנכם תזבחהו ... ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ירצה ", (ויקרא כב20): כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם, (ויקרא כב23): ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אתו ולנדר לא ירצה, (ירמיהו ו20): למה זה לי לבונה משבא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק? עלותיכם לא לרצון וזבחיכם לא ערבו לי, * (מלאכי ב13): וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ידוד בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם- קרבן שהוקרב או נאכל שלא ע"פ הדין, או כשבני ישראל עושים פשעים בין אדם לחברו, לא מביא לאהבה בין ה' לבין המקריב, לא מכפר על המקריב ולא מפייס את ה'. * (ויקרא כו34): אז תרצה הארץ את שבתתיה, כל ימי השמה ואתם בארץ איביכם; אז תשבת הארץ והרצת את שבתתיה, (דברי הימים ב לו21): למלאות דבר ידוד בפי ירמיהו עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאות שבעים שנה- 1 הארץ = יושבי הארץ: כל זמן שבני ישראל ישבו על הארץ, הם לא רצו לשבות; אחרי שבני ישראל יצאו לגלות, נשארו כאן רק נוודים וחיות, והם שבתו ברצון; קשה לפרש לפי פירוש 2; 3 הארץ תתפייס ותפסיק לכעוס (או: ה' יפסיק לכעוס על הארץ), כי הארץ תקבל את שבתותיה. * (ויקרא כו41): אף אני אלך עמם בקרי, והבאתי אתם בארץ איביהם; או אז יכנע לבבם הערל, ואז ירצו את עונם: 1 עוון = עונש: בני ישראל יקבלו ברצון ובלי מחאה את עונשם בגלות, ובזכות זה ה' יסלח להם; קשה לפרש לפי פירוש 2; 3 בני ישראל יפייסו את ה' על עוונם. ושד"ל פירש כאן: וטעם הרצה - שילם (על-דרך שלם שעניינו עשה שלום, ככה הרצה עניינו פייס). והטעם: כשייכנע לבבם הערל, אז יכלה תשלום עוונם. וכן האדמה [שנזכרה בפסוק 34], כאילו היא חייבת לשלם לה' שבתותיה. ועיין רמבמ"ן פסוק לד. והפסוק (ישעיהו מ2): דברו על לב ירושלם וקראו אליה, כי מלאה צבאה כי נרצה עונה, כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיהמתאים רק לפירוש 3. * שמואל א כט4 : " ... ובמה יתרצה זה אל אדניו? הלוא בראשי האנשים ההם! " - במה יתרצה דוד אל שאול? = 1 מה יעשה דוד כדי ששאול ירצה לקבל אותו בחזרה לשורותיו?; 2 מה יעשה דוד כדי ששאול יחבב אותו? 3 מה יעשה דוד כדי ששאול ישלים עמו ולא יכעס עליו? * (ישעיהו ס10): ובנו בני נכר חמתיך ומלכיהם ישרתונך, כי בקצפי הכיתיך וברצוני רחמתיך- רצון מנוגד ל קצף - מתאים ביותר לפירוש 3. * (ירמיהו יד10): כה אמר ה' לעם הזה: כן אהבו לנוע, רגליהם לא חשכו, וה' לא רצם ; עתה יזכר עונם ויפקד חטאתם: 1 ה' לא חפץ לקחת את בני ישראל להיות לעמו הנבחר (קשה); 2 ה' לא אהב אותם (בניגוד לבני ישראל ש אהבו לנוע ); 3 ה' לא השלים עמם ולא הפסיק לכעוס עליהם. * (תהילים עז8): הלעולמים יזנח אדני, ולא יסיף לרצות עוד?= 1 לא יוסיף לרצות שעם ישראל יהיה עמו הנבחר; 2 לא יוסיף לחבב את עם ישראל; 3 לא יוסיף להתפייס ולסלוח לעם ישראל. * (משלי ג12): כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וכאב את בן ירצה קשה לפרש לפי פירוש 1; 2 כמו שאב מוכיח את הבן שהוא אוהב (כאב את הבן שירצה); 3 כמו שאב מתפייס עם בנו, כך ה' יתפייס וישלים גם עמך לאחר שיוכיח אותך, ויפצה אותך על הסבל שעברת (ע"ע . * t2810 משלי י32: שפתי צדיק ידעון רצון , ופי רשעים תהפכות - 1 הצדיק יודע מה הוא רוצה להגיד (ע"ע צדיק לא מתבלבל בחקירה ) או מה ה' רוצה לשמוע, 2 הצדיק יודע להביא חיבה ואהבה בין הבורא לבריאה ובין אדם לחברו, 3 הצדיק יודע לפייס בין הבורא לבריאה ובין אדם לחברו. * משלי יא27: שחר טוב יבקש רצון , ודרש רעה תבואנו ( פירוט ) * משלי יד9 t2814 : אולים יליץ אשם ובין ישרים רצון ( פירוט ) * (משלי טז7): ברצות ה' דרכי איש, גם אויביו ישלם אתו= 1 כשה' חפץ ורוצה שהאדם יצליח בדרכיו, 2 כשה' אוהב ומחבב את התנהגותו של האדם, 3 כשה' משלים עם האדם, גם אויביו ישלימו עמו ("רצה" מקביל ל"השלים"). * ארבעה פסוקים שבהם רצון ה' מנוגד לתועבת ה' = 1 דברים שה' רוצה שאנשים יעשו מנוגדים לדברים שה' מתעב כשאנשים עושים אותם; 2 דברים שה' מחבב מנוגדים לדברים שה' מתעב; 3 דברים שמפייסים את ה' מנוגדים לדברים שה' מתעב כי הם מכעיסים אותו; * רצון מלך = 1 דברים שהמלך חפץ בהם, 2 דברים שהמלך מחבב, 3 מצב שבו המלך מפוייס ולא כועס. * שלושה פסוקים על אדם ש "מפיק רצון מה'" = 1 ה' עוזר לו להוציא לפועל את חפצו, 2 מעשיו הטובים מוציאים מה' חיבה ואהבה לעצמו ולכל העולם, 3 ה' מתפייס עמו וסולח לו על עוונותיו. * ע"ע: תרצה = פסיון / אביתר כהן * (אסתר א8): והשתיה כדת אין אנס, כי כן יסד המלך על כל רב ביתו, לעשות כרצון איש ואיש1 כמו שכל איש חפץ; 2 כמו שכל איש אוהב; קשה לפרש לפי משמעות 3. וכן (דניאל יא3): ועמד מלך גבור ומשל ממשל רב ועשה כרצונו, (דניאל יא16): ויעש הבא אליו כרצונו ואין עומד לפניו ויעמד בארץ הצבי וכלה בידו, (דניאל יא36): ועשה כרצונו המלך... * (אסתר ט5): ויכו היהודים בכל איביהם מכת חרב והרג ואבדן, ויעשו בשנאיהם כרצונם1 כמו שחפצו; קשה לפרש לפי משמעויות 2 ו-3. וכן (דניאל ח4): ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצנו והגדיל * (אסתר י3): כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש, וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו; דרש טוב לעמו ודבר שלום לכל זרעו 2 אהוב על רוב אחיו; קשה לפרש לפי משמעויות 1 ו-3.