This HTML5 document contains 33 embedded RDF statements represented using HTML+Microdata notation.

The embedded RDF content will be recognized by any processor of HTML5 Microdata.

Subject Item

n2:

rdfs:label

בני ישראל במצרים - עובדי אלילים

rdfs:comment

בפרקים הראשונים של ספר שמות מסופר על המחלוקת בין משה לבין בני ישראל במצרים - לאחר שפרעה הכביד את העבודה על בני ישראל, הם האשימו את משה ולא רצו עוד לשמוע שום דבר על יציאה ממצרים; למשל (שמות ו9): וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבדה קשה. אולם המחלוקת הפוליטית הזאת היא רק 'קצה הקרחון'. הנביא יחזקאל מתאר תיאור הרבה יותר קיצוני: יחזקאל כ7-8 : " ואמר אלהם: ' איש שקוצי עיניו השליכו, ובגלולי מצרים אל תטמאו, אני ה' אלהיכם!' וימרו בי, ולא אבו לשמע אלי; איש את שקוצי עיניהם לא השליכו, ואת גלולי מצרים לא עזבו; ואמר לשפך חמתי עליהם, לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים "

dcterms:subject

n5: n9: n11: n13: n15: n17: n19: n20: n22: n23:

n8:

שמות ו9 דברים כט15-16 משלי י12 דברים ד34 שמואל א ב27 שמות יג18

n3:

שנאה תעורר מדנים, ועל כל פשעים תכסה אהבה וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבדה קשה או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסת באתת ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדלים ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעיניך ויבא איש אלהים אל עלי ויאמר אליו 'כה אמר ה': הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה...' הרי שהיתה שנאה זו כבושה לפני המקום קרוב לתשע-מאות שנה, משהיו במצרים עד יחזקאל, והיתה אהבתו מחפה עליהם, ועל-ידי שהיו עתה מרבים לפשוע - נתעוררו, ועל זה נאמר גוי מקרב עם ועם מקרב גוי אין כתיב כאן, אלא "גוי מקרב גוי", שהיו אלו ערלים ואלו ערלים. אלו מגדלין בלורית ואלו מגדלין בלורית. אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים. אם כן לא הייתה מידת הדין נותנת שיגאלו ישראל לעולם! ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת אשר עברנו בקרב הגוים אשר עברתם. ותראו את שקוציהם ואת גלליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם

n6:wikiPageUsesTemplate

n7: n10: n12: n16: n18:

n21:

mfrj

n24:abstract

בפרקים הראשונים של ספר שמות מסופר על המחלוקת בין משה לבין בני ישראל במצרים - לאחר שפרעה הכביד את העבודה על בני ישראל, הם האשימו את משה ולא רצו עוד לשמוע שום דבר על יציאה ממצרים; למשל (שמות ו9): וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבדה קשה. אולם המחלוקת הפוליטית הזאת היא רק 'קצה הקרחון'. הנביא יחזקאל מתאר תיאור הרבה יותר קיצוני: יחזקאל כ7-8 : " ואמר אלהם: ' איש שקוצי עיניו השליכו, ובגלולי מצרים אל תטמאו, אני ה' אלהיכם!' וימרו בי, ולא אבו לשמע אלי; איש את שקוצי עיניהם לא השליכו, ואת גלולי מצרים לא עזבו; ואמר לשפך חמתי עליהם, לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים " מדברים אלה נראה, שבני ישראל במצרים היו עובדי אלילים; ה' אמר להם שיעזבו את האלילים, אבל הם לא שמעו בקולו. עובדה חשובה זו לא נכתבה בפירוש בתורה, אם כי חז"ל מצאו לה כמה רמזים: * (שמות יג18): ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים- חז"ל פירשו שהכוונה "אחד מחמישה" או "אחד מחמישים" או "אחד מחמש-מאות"; בכל מקרה, הכוונה שרוב בני ישראל מתו במצרים כי רצו להמשיך לעבוד אלילים, ורק מעטים יצאו. * (דברים ד34): או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסת באתת ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדלים ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעיניך- ר' יהושע בשם ר' חנן פירש, שהביטוי "גוי מקרב גוי" מלמד שבני ישראל נטמעו לגמרי בתרבות המצרית ( שיר השירים רבה פרשה ב ): " גוי מקרב עם ועם מקרב גוי אין כתיב כאן, אלא "גוי מקרב גוי", שהיו אלו ערלים ואלו ערלים. אלו מגדלין בלורית ואלו מגדלין בלורית. אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים. אם כן לא הייתה מידת הדין נותנת שיגאלו ישראל לעולם! " (ובמקום אחר אמרו חז"ל, שבני ישראל במצרים היו שקועים במ"ט שערי טומאה - ע'] בדברי הרב מרדכי אליהו ) ] * (שמואל א ב27): ויבא איש אלהים אל עלי ויאמר אליו 'כה אמר ה': הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה...'- בדברים אלה נרמז שאהרן, אחיו הגדול של משה, היה נביא; ע"פ רש"י, הנבואה שנזכרה בדברי יחזקאל - איש שקוצי עיניו השליכו - היתה אחת הנבואות שלו, שניבא עוד לפני שנשלח משה. * (ע"פ דעת מקרא, הדבר נרמז גם ב (דברים כט15-16): כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת אשר עברנו בקרב הגוים אשר עברתם. ותראו את שקוציהם ואת גלליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם; וגם ב ; לא הבנתי איך בדיוק) * * * * ועדיין לא ברור - מדוע נבואה זו לא נזכרה בפירוש עד ימי יחזקאל? רש"י ענה: הרי שהיתה שנאה זו כבושה לפני המקום קרוב לתשע-מאות שנה, משהיו במצרים עד יחזקאל, והיתה אהבתו מחפה עליהם, ועל-ידי שהיו עתה מרבים לפשוע - נתעוררו, ועל זה נאמר (משלי י12): שנאה תעורר מדנים, ועל כל פשעים תכסה אהבה. הפסוקים ממשילים את היחסים בין ה' לבין עם ישראל ליחסים בין בני-זוג: בהתחלה, כשהאהבה גדולה, בני הזוג סולחים זה לזו גם על פשעים גדולים; אבל במשך הזמן האהבה נשחקת, ואז כל פשע קטן גורם לבן-הזוג להיזכר בפשעים הישנים ו"לעורר מדנים" (ע"ע שנאה - הגורם העיקרי לריב ). זה מה שקרה גם ביחסים בין ה' לבין עם ישראל: בזמן יציאת מצרים ואחריה, האהבה בין ה' לעם ישראל היתה בפריחתה, ולכן ה' כיסה את עבודת האלילים של בני ישראל במצרים ולא כתב אותה בתורה; אולם, במשך השנים, עם ישראל איכזב את ה', לא מילא את הציפיות ממנו, ולכן האהבה נחלשה, ובימי יחזקאל, ה' עורר והזכיר לעם ישראל את הפשעים הישנים שלהם.