This HTML5 document contains 8 embedded RDF statements represented using HTML+Microdata notation.

The embedded RDF content will be recognized by any processor of HTML5 Microdata.

Subject Item

n2:

rdfs:label

הטהור והמותר - תוכן העניינים

rdfs:comment

מבוא 9 - 12 המניעים לכתיבת הספר; גדולתו של הרמב"ם; הרמב"ם הוקיע את הנצרות, אך התיר ללמדם תורה; אדם חייב להקדיש את כשרונו לציבור. הסיכון בריפוי בסגולות; החובה להתחסן. פרק א בהמות וחיות טהורות וטמאות 13 - 50 פרק ב בשר וחומר לא-בשרי בהלכה 51 - 63 הגדרת בשר בהלכה; הבשר בהרכבו; כזית שהצטמק; ביצת עוף טמא; חלב; דם נעכר ונעשה חלב; לכל יצור חלב שונה; דבש; דונג; מזון מלכות. פרק ג בשר אדם 64 - 70 איסורו; הקל הקל תחילה; הצו וחומרת האיסור; החובה לזון את הצאצאים; מחלת קורו; חומרת העונש וחומרת המעשה. פרק ד דגים טהורים וטמאים 71 - 86 פרק ה דם 87 - 89 איסור אכילת דם; דם ובשר; דם ביצים. פרק ו דם בן פקועה 90 - 92

dcterms:subject

n9:

n3:wikiPageUsesTemplate

n4: n7: n10: n11:

n5:abstract

מבוא 9 - 12 המניעים לכתיבת הספר; גדולתו של הרמב"ם; הרמב"ם הוקיע את הנצרות, אך התיר ללמדם תורה; אדם חייב להקדיש את כשרונו לציבור. הסיכון בריפוי בסגולות; החובה להתחסן. פרק א בהמות וחיות טהורות וטמאות 13 - 50 היש קשר בין העלאת גרה ופרסות שסועות להיתר אכילה?; מאכלים האסורים מצד עצמם וכאלה שנאסרו ע"י גורם זר; האם מאכלים אסורים מזיקים?; התאית; מעלה גרה; שלב ביניים; משמעות המונח "גרה"; האנטילופות; הגמל, השפן, הארנבת והחזיר; החזיר הוא היצור היחידי שחז"ל אסרו לגדלו; מקור החלבונים של היונקים הצמחוניים; החיידקים הם המקור לחלבוני הבהמות הטהורות; שרצים הם המקור של חלבוני בהמות טמאות; קדושת המזבח; התורה נתנה טעם רק לאיסור אכילת שרצים ועופות טמאים; רחמנות - תכונה יהודית; עצמות של הטמאים - כשרות; השפן והארנבת; הארנבת מעלה גרה; מינה; השפן (על הארנבת והשפן ראה גם בנספח א בעמ' 236-231); אכילת בשר; חלב וביצים; עופות טהורים וטמאים; ציפור דרור; הנשר; העיט; העורב; הקוקיה; בת יענה; החסידה; הדוכיפת; העטלף; כלאים בשר בחלב; כלאים וסדר הבריאה; בשר וחלב. פרק ב בשר וחומר לא-בשרי בהלכה 51 - 63 הגדרת בשר בהלכה; הבשר בהרכבו; כזית שהצטמק; ביצת עוף טמא; חלב; דם נעכר ונעשה חלב; לכל יצור חלב שונה; דבש; דונג; מזון מלכות. פרק ג בשר אדם 64 - 70 איסורו; הקל הקל תחילה; הצו וחומרת האיסור; החובה לזון את הצאצאים; מחלת קורו; חומרת העונש וחומרת המעשה. פרק ד דגים טהורים וטמאים 71 - 86 דגים וחיות ים; סימני דגים טהורים; סטינקס מרינוס; איבוד קשקשים; רגלים במקום סנפירים?; חיות ים; חמור-ים; איסור דגים טהורים; נספח - ארבה; נספח - הלויתן; סעודת לויתן . פרק ה דם 87 - 89 איסור אכילת דם; דם ובשר; דם ביצים. פרק ו דם בן פקועה 90 - 92 מחלוקת על איסור דמו; דם בן פקועה שונה מדם אמו. פרק ז החזיר 93 - 103 טעם איסור אכילתו; ריב אחים וסמל רומי גרמו לסלידה מחזיר; חזיר ככינוי לרומא; למה נקרא שמו חזיר; מקור הרעיון שכאילו תותר אכילתו; "חזירים" כשרים?. פרק ח בריה 104 - 109 ביטולה; בריה בטלה יותר מאלף; בריה שלמה; "מילבן"; תאנים; פגה; הפיתרון המעשי. פרק ט גבינת גוי 110 - 124 סיבת איסורה; "טובים דודיך"; שש דעות בסיבת האיסור; הסיבה לא הובהרה; צירופי טעמים; ההתייחסות לאשה בימי וסתה; איסור גבינה; התרת חלב גוי ממפעלים גדולים; תעשיית גבינה; איש איש ותפיסת עולמו; כי טובים דודיך; נספח : רבי ישמעאל לא השתתף במניין. פרק י טריפה 125 - 130 נבלה; טריפה; טריפה אינה חיה; דעה להטריף עופות המודגרים באינקובטור; אווזים מפוטמים. פרק י" א הצעה מהפכנית לכשרות המזון 131 - 138 כשרות המזון; ההצעה; בן-פקועה; ניצול האפשרות; משק העופות; החששות; שמא בן פקועה יפרה פרה רגילה; בעיית הערלה. פרק י"ב עופות הגדלים על אילנות 139 - 152 בדיה בווריאציות שונות; ראשי כנסיה זוללי בשר בימי "הצומות" המציאו את הבדיה; כיצד נוצרים "תיאורים מדוייקים". כומר נשבע שהכל אמת ובעיניו ראה ובידיו מישש אותם; זיוף הספר "בשמים ראש"; מחלוקת הפוסקים על כשרותם; אין לפרסם דברי גדולים, אלא בהסכמתם, משום שלא הכל ראוי לפירסום; העופות צומחים על עצים או/ גם על המים; השוני למרות היחס החיובי לתופעה; גם אנשים (גרמנים) גדלו על עצים וחלק מהם על אבנים; גם בתולות צומחות על עצים; עופת הגדלים על אילנות. פרק י"ג היש תולעים כשרות ? 153 - 181 בריה שאין לה עצם; לאחר י"ב חודש האם נחשבת "כעפרא דארעא"; ישנם יצורים שאין להם עצם וחיים שנים רבות; הדיון עקרוני בלבד; סימני טהרה של בעלי חיים; תפילין שהיו כשרות בעבר הרחוק פסולים כעת, משום שאינם נראים עוד בעינינו כמרובעות; כל דור לפי הבנת המציאות; אין להתעלם מן המציאות; יצירה ספונטנית; בעלי חיים אסורים; דיונים היפוטטיים; דיון על חולדה שחדרה לרחם פרה ובלעה עגל ושתלה אותו ברחם פרה אחרת; חלזונות לאחר גשם; הריגת כינה בשבת; ההלכה והמציאות; אדני שדה; יצור דמיוני; הסירני; חיידקים; תפקידם; תולעים ויצורים אחרים; תולעים וחיידקים; בעל "ספר הברית"; "ערוך השולחן" על חיידקים; נספח : "אדני שדה"; דודאים; השמטה מעמ' 156-155. פרק י"ד געולי כלים ויפת תואר 182 - 187 התרת "קדלי דחזירי"; מלחמת מצוה ומלחמת רשות; "נקמת בני ישראל"; פרשת הגעלת כלים מופרדת ממלחמת מדין; אין דין "יפת תואר" במלחמת מדין. פרק ט"ו נטילת ידים 188 - 190 גורמת לעניות; ה"אביונים" (= כת נוצרית) זילזלו תחילה בנטילת ידים. מים ראשונים ואחרונים; "אין למדין מאגדות". פרק ט"ז שֹאור ודבש 191 - 195 קדושת המזבח; עשר קדושות הן; אין אדם תורם ליצירתם; "והכרעים ירחץ במים"; הדבש אינו רק צוף פרחים; דבש דבורים ודבש תמרים. פרק י"ז הקרבנות וסיבתם 196 - 214 התנגדות הנביאים בהעדפת הקרבנות על פני מצוות אחרות; טעם הקרבנות; הצורך בקרבנות; בחירת הקרבנות; המצוות - חשיבותן; לשם מה ניתנו המצוות?; התורה ומצוותיה והבריאה; יחסי גומלין בין התורה והטבע; מעשים תמוהים של נביאי ישראל; ידי משה; השפעת הקרבנות; סוגי הקרבנות ומספריהם; השינויים במצוות הקרבנות; השעיר לעזאזל. פרק י"ח העישון 215 - 227 ההיסטוריה של העישון; העישון גורם למחלות; עישון בהלכה; המתירים לעשן ביו"ט; אסור לעשן; הקשר בין עישון ל"מוות בעריסה"; מוטב שיהיו שוגגין?; היתר עישון מדקדוקי עניות. פרק י"ט גידול כלבים 228 - 230 כלבים לשמירה; איסור לגדל כלב רע; הבחנה בין כלבים נובחים לנושכים; התורה התייחסה לכלב טוב יותר מלכל יצור אחר. נספחים: 231 - 246 א) הארנבת והשפן : התורה פירטה ובשינוי נוסח איסור אכילת ארבעה יצורים; הארנבת מעלה גרה בצורה מיוחדת; השפן; המעי העיוור כתחליף להמסס; לשפן שלושה מעיים עוורים; הארנבת במציאות ובדמיון; ציורים : א) תוספתן רגיל ב) תוספתן הארנבונים. ב) אכילת בשר : לאדם הראשון לא הותר לאכול בשר; אדם הראשון היה מוגבל לשתי אפשרויות: מותר או אסור, בניגוד לשלוש אפשרויות שלנו: מותר, אסור ורשות. ג) בגד כלאים : איסור שעטנז; השוני בין האבנט לציצית; "הכלאים" בציצית אינם כלאים אמיתים, חיבור כזה בבגד רגיל אינו כלאים, אלא בשל המצוה נהפך החיבור לכלאים. כשאין מצוה נעלם גם איסור כלאים. ד) הזָמֶר - סיפור בדים על יצור דמיוני, הזמר - ג'ראפה. ה) למה נוטלים ידים? בשל רוח רעה או לנקיונן? ו) התחש ותולעת שני : אינם טמאים, "תולעת שני" - צמר בצבע שני; אינו משי; גם הצבע אינו מהתולעת עצמה.