This HTML5 document contains 8 embedded RDF statements represented using HTML+Microdata notation.

The embedded RDF content will be recognized by any processor of HTML5 Microdata.

Subject Item

n2:

rdfs:label

הפסוק הראשון בפרשת אחרי-מות

rdfs:comment

וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו. ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן … (ויקרא ט"ז). שאלות נראה לשאול על פירוש הרש"י: "היה ר"א בן עזריה מושלו משל לחולה… זה זרזו יותר מן הראשון", וכי אהרן הכהן נזקק לזירוז נוסף כדי שימלא אחר מצות ה': אל יבא בכל עת אל הקודש ולא ימות? והלא בעת הציווי נאמר לאהרן ולא ימות, אם כן מדוע יתרה התורה את המילים אחרי מות שני בני אהרן? ועוד, אם אהרן היה נזקק לזירוז בקיום מצוות הכהונה, היה צריך לזרזו בכל הצווים שבהם נצטווה אהרון ולא רק בציווי זה? ועוד, הלא לציווי שכהן גדול לא יכנס לקודש הקודשים אלא רק ביום הכיפורים, לכאורה אין קשר ישיר למות שני בני אהרן? א. ב.

dcterms:subject

n8: n9: n10:

n3:wikiPageUsesTemplate

n4: n11:

n5:abstract

וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו. ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן … (ויקרא ט"ז). שאלות נראה לשאול על פירוש הרש"י: "היה ר"א בן עזריה מושלו משל לחולה… זה זרזו יותר מן הראשון", וכי אהרן הכהן נזקק לזירוז נוסף כדי שימלא אחר מצות ה': אל יבא בכל עת אל הקודש ולא ימות? והלא בעת הציווי נאמר לאהרן ולא ימות, אם כן מדוע יתרה התורה את המילים אחרי מות שני בני אהרן? ועוד, אם אהרן היה נזקק לזירוז בקיום מצוות הכהונה, היה צריך לזרזו בכל הצווים שבהם נצטווה אהרון ולא רק בציווי זה? ועוד, הלא לציווי שכהן גדול לא יכנס לקודש הקודשים אלא רק ביום הכיפורים, לכאורה אין קשר ישיר למות שני בני אהרן? א. ועוד, מדוע נאמר, וידבר ה' אל משה, ובפסוק הסמוך נכפל שוב ויאמר ה' אל משה? ב. ועוד, מדוע לא נכתבה פרשה זו במקומה, דהיינו, לאחר כתיבתה של פרשת מות שני בני אהרן בפרשת שמיני, לצד פרשת שתויי יין שנאמרה שם לאהרן? ג. ועוד, מדוע נאמר, שני בני אהרן הלא כבר נאמר שמתו לאהרן שני בנים? ועוד, מדוע נאמר אחרי מות שני בני אהרן ולא נאמר אחרי מות נדב ואביהוא? ד. ועוד, מדוע מתוך ארבעת בני אהרן מתו דווקא נדב ואביהוא? ה. ועוד, מדוע נאמר, בקרבתם לפני ה' וימותו, הלא בעת שמתו נאמר שהסיבה למותם היתה לכאורה משום שהקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציוה אותם, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה' (ויקרא י')? ו. ועוד, מדוע נאמרה במיתת שני בני אהרן מיתה כפולה, דהיינו, בתחילה נאמר, אחרי מות ולאחר מכן נאמר וימתו ? ז. ועוד, מדוע בקריאת התורה של יום הכיפורים קוראים את פרשה זו, הלא פרשה זו נאמרה באחד בניסן? ח. כיצד נלמד מן הפסוק שמיתת הצדיקים מכפרת על עוון הדור? ט. יכולת השפעתו של הצדיק על אירועי העולם הזה, ממעשה ר' מני בן ר' יונה המובא בתלמוד. י. תשובות נראה להשיב, הטעם שהוזקק אהרן לזירוז במצוה זו, משום שאהרן חשש להיכנס לפני ולפנים, שמא יקטרגו עליו בשמים, ויאמרו: אדם שעשה את העגל וגרם רעה לישראל לדורותיהם, איננו ראוי ליצג את ישראל ולכפר על חטאותיהם בקודש הקודשים ביום הכיפורים. ושמא פושעי ישראל לא ירצו שייצג אותם, ויאמרו: אם את שני בניו הצדיקים לא היה יכול אהרן להציל מן הדין ולכפר עליהם, היאך יוכל לכפר עלינו ולהצילנו מן הדין ביום הכיפורים? לפיכך נצטווה משה רע"ה לזרזו ולומר לו, שעל ידי מיתת שני בניו הצדיקים, נתכפר לו עוון העגל. בכך הסיר משה מלב אהרן את חששו מן הקטרוג בשמים. שנאמר, וידבר ה' אל משה. דהיינו, שה' סלח לאהרן. והנאמר, אחרי מות שני בני אהרן בא כדי להודיע לישראל שאהרן הוא בבחינת צדיק גמור, משום שה' המית את שני בניו לעיני כל ישראל, ובכך הראה ה' גם לישראל שאהרן נענש על חלקו בעוון העגל למרות תפילותיו של משה, משום שה' מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. לפיכך ראוי הוא אהרן להיכנס לפני ולפנים לכפר על ישראל, הן משום שנבחר לכך על ידי ה', והן משום שקיבל עליו את המחיר לחטא העגל בשתיקה בשל צדיקותו הרבה. לכך גם התכוון הרש"י בפירושו: "היה ראב"ע מושלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא, אמר לו: אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב". דהיינו, הרופא לא הגדיר לחולה באיזה דרגת קור יאכל, ובאיזה דרגת לחות ישכב. משום כך נותר החולה חושש מכל דרגת קור ואפילו ממעט טחב. לעומת הרופא הראשון "בא אחר ואמר לו: אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני" דהיינו, הרופא השני הגדיר לחולה באיזה דרגת קור נאסר עליו לאכול, ובאיזה דרגת לחות נאסר עליו לשכב. באמצעות הדוגמה של דרגת הקור והטחב שגרמו למיתת פלוני. משום כך "זה זירזו יותר מן הראשון", לפי שהפיג את חששו ממעט קור או לחות. ונמשל הוא לאהרן שחשש להיכנס לפני ולפנים שמא אף קטרוג קל שבקלים עליו, יגרום לו שימות ביוה"כ ולא יכפר על ישראל. לפיכך לא היה די בציווי הכללי של איסור הכניסה לקודש הקודשים פרט ליום כיפור. לכן העיתוי של הציווי הכללי המגביל את כניסת אהרן לקודש הקודשים ליום כיפור, נאמר לאחר מות שני בני אהרן. דהיינו, שמשה רע"ה זירז את אהרן בכך שאמר לו: אחרי מות שני בניך הרי אתה צדיק גמור כי גם עוון העגל נמחל לך, משום שמידת הדין כבר פגעה בך, לכן ראוי אתה להיכנס לפני ולפנים ולכפר על ישראל. משום כך לא היה צריך משה רע"ה לזרז את אהרן בכל יתר הציווים, לאחר שכבר שכנעו שה' מצא אותו ראוי להיכנס לפני ולפנים ביום הכיפורים. א. הטעם שנאמר וידבר ה' אל משה, ובפסוק הסמוך נכפל שוב ויאמר ה' אל משה. ללמדנו שמשה רע"ה נצטווה לומר לאהרן שני ציווים. הציווי האחד: פרשת שתויי יין שנאמרה כאן למשה כדי שיצווה את אהרן ובניו הנותרים לאחר שמתו אחיהם. כלומר, פרשת שתויי יין שנאמרה לאהרן ישירות מפי ה' היתה בבחינת מתן שכר על שתיקתו. ולא היה בכך משום חריגה מן הנוהל שה' אומר ישירות למשה את המצוות ומשה מצווה את ישראל. לפיכך, זכה אהרן לשמוע את פרשת שתויי יין בכפילות: הן בנפרד מפי ה' והן מפי משה. שנאמר, וידבר ה' אל משה. והציווי השני: הוא הציווי לנחם את אהרן האבל. שנאמר, ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן. לפי שמילת ויאמר היא לשון רכה כפי שנאמר, כה תאמר לבית יעקב (שמות י"ט), ומילת דיבור היא גם לשון נחמה כפי שנאמר, דברו על לב ירושלים (ישעיה מ'). ב. הטעם שפרשה זו לא נכתבה במקום אמירתה, דהיינו, מיד לאחר כתיבתה של פרשת מות שני בני אהרן בפרשת שמיני. משום שמשה רע"ה עיכב מעט את אמירתה לאהרן על מנת לפייסו. לפי שכאשר מתו שני בני אהרן ביום חנוכת המשכן, נאמר לאהרן איסור שתיית יין ושיכר שעונשו מיתה. ונאמר לכהנים איסור גידול שיער שעונשו מיתה, וגם איסור זריקת דם על ידי כהן אונן, וגם קצף משה על שני בני אהרן הנותרים. וכששמע זאת אהרן מיד הקשה על משה: לשם מה ניתנה לי הכהונה הגורמת למיתות הרבה? שנאמר, וידבר אהרן אל משה. ואין דיבור אלא לשון עז. כפי שנאמר, וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים (במדבר כ"א). לפיכך פייס משה את אהרן והורהו את חשיבות הטהרה והכהונה לישראל, על ידי זה שהפסיק בהוראת פרשת מאכלות אסורות. דהיינו, ללמד שחובת הטהרה חלה גם על איש ישראל הפשוט וכל שכן שצריכה היא לחול על כהן. לאחר מכן המשיך להורות את פרשיות תזריע, נגעים, וטהרות התלויות בכהן. מתוך כך השכיל אהרן שעל הכהן לשמש דוגמא לעם ישראל בטהרה ובמשמעת הקודש כי לשם כך הורמו הכהנים מיתר העם. משום שהכהן הוא אשר מטהר את ישראל מטומאתם. לפיכך ה' מטהר את הכהנים ומזהירם מלהיטמא כי הם משרתיו. לאחר שפייס משה את אהרן בכך, המשיך להורות לאהרן את מצות ה': שלא יבא בכל עת אל הקודש ולא ימות. לפי שרשות הכניסה לקודש הקודשים היא מתנת אל מיוחדת לכהן הגדול, וצפון בתוכה פסגת הקדושה שאליה יכול להתרומם בשר ודם. משום שכוללת בתוכה שלושה פסגות קדושה של האדם, הזמן, והמקום. כלומר, האדם הקדוש ביותר שהוא הכהן הגדול, נכנס ביום הקדוש ביותר שהו יום הכיפורים, למקום הקדוש ביותר שהוא קודש הקודשים. ג. הטעם שנאמר שני בני אהרן למרות שכבר נאמר שמתו לאהרן שני בנים. אלא שבא הכתוב ללמדנו שהיו ארבעת בני אהרן אמורים להיות נידונים במידת הדין ולמות בגין חטא העגל. שנאמר, ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו (דברים ט'), ואין השמדה אלא כילוי בנים. שנאמר, ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת (עמוס ב'). אך כיון שהתפלל משה עליהם, נתקבלה מחצית בקשתו ומתו רק שנים מבני אהרן במידת הדין. משום כך נאמר, וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן (בלבד), דהיינו, כאן בישר ה' למשה שנתקבלה מחצית בקשתו ומתו לאהרן רק שני בנים נדב ואביהוא. ובזה גם נתכפר לאהרן חטא העגל וגם למדו ישראל מכך שאין משוא פנים בדין אצל ה'. הטעם שנאמר אחרי מות שני בני אהרן ולא נאמר אחרי מות נדב ואביהו. משום שנדב ואביהוא עדין לא נשאו להם נשים, לפיכך נקראו בני אהרן כי הם ברשותו של אהרן אביהם. משום כך הפגיעה בבני אהרן היתה גם פגיעה באהרן עצמו. ודע, שבני אהרן לא מתו בגלל חטא אביהם. כי בני אהרן לא עבדו עבודה זרה במזיד ולא אחזו מעשה אביהם בחטא העגל בידיהם. וכן נאמר, לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו (דברים כ"ד). אלא שבני אהרן נענשו במידת הדין על חטאם, אף שה' הוא ארך אפים (שמות ל"ד). דהיינו, מאריך אפו ואינו ממהר להפרע שמא יעשה תשובה (סנהדרין קיא.). אך לבני אהרן משום צדיקותם מחד גיסא וחטא אביהם מאידך גיסא, ה' לא האריך את אפו. כפי שנאמר, מפני הרעה נאסף הצדיק (ישעיה נ"ז). דהיינו, רעת העגל ורעת המרגלים, כפי שנאמר בחטא העגל, וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שמות ל"ב). ונאמר בחטא המרגלים, אני ה' דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה יתמו ושם ימתו (במדבר י"ד). כלומר, ה' הקדים כביכול להיפרע מבני אהרן משום שהיו צדיקים. כי תכלית חייו של הצדיק בעולם הזה היא להגיע לחיי הנצח של העולם הבא. בכך גם נמנע מבני אהרן לראות בצערם של ישראל בגין חטא המרגלים (קכ"ז ימים לאחר מותם), וגם התכפר לאהרן חטאו בעגל כפי שאמרו חז"ל: כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים וקובר את בניו בחייו מוחלים לו על כל עוונותיו (ברכות ה.). שנאמר, עשה חסד לאלפים ומשלם עון אבות אל חיק בניהם אחריהם (ירמיה ל"ב). ד. הטעם שמתוך ארבעת בני אהרן מתו דווקא נדב ואביהוא. לפי שנדב ואביהוא נכשלו רק פעמיים כביכול בחטא שבין האדם למקום. חטאם הראשון היה בהר סיני כפי שנאמר, ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, ויראו את אלהי ישראל (שמות כ"ד). דהיינו, שהסתכלו והציצו והתחייבו מיתה. אלא שלא רצה ה' לערבב את שמחת התורה ודחה להם את העונש. וחטאם השני היה בעת שהקריבו אש זרה ביום חנוכת המשכן. לפיכך נקדש שם שמים במיתתם. שנאמר, בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד. ונאמר בהמשך, ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה' (ויקרא י'). כלומר, מיתת בני אהרן השיגה שלוש מטרות: מטרה ראשונה הענשת נדב ואביהוא בגין חטאם, מטרה שניה כפרה לאהרן על חטא העגל, והמטרה השלישית הרתעה לישראל להישמר מן החטא. לפי שישראל נשאו קל וחומר בעצמם: אם בני אהרן הצדיקים נענשו מיתה על עבירות שבין האדם למקום. שנאמר, וימותו לפני ה'. כל שכן שלא ינקה ישראל החוטא בעבירות שבין אדם לחבירו. ה. הטעם שנאמר, בקרבתם לפני ה' וימותו, למרות שבעת מיתתם נאמר שהסיבה למותם היתה לכאורה משום שהקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציוה אותם. אלא שכאן בא הכתוב ללמדנו שנדב ואביהוא בני אהרן, היו צדיקים וקרובים לה' מאד. דהיינו, בעת שרפתם נאמר, בקרובי אקדש (ויקרא י'), וכאן פירש הכתוב שקרובי ה' היו נדב ואביהוא. שנאמר, בקרבתם לפני ה' (ויקרא ט"ז). לפיכך הענישם ה' בחומרה יתרה, לפי שה' מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. שנאמר, אש לפניו תאכל וסביביו נשערה מאד (תהילים נ'). משום כך בכל מקום שהוזכרה מיתת בני אהרן בתורה נאמרה סיבת מותם, על מנת ללמדנו שצדיקים היו, והקרבתם אש זרה היא סיבת מותם. ו. הטעם שנאמרה במיתת שני בני אהרן מיתה כפולה, דהיינו, בתחילה נאמר, אחרי מות ולאחר מכן נאמר וימותו. ללמדנו שהתחייבו שתי מיתות: מיתה אחת בגין עבירה קלה שעשו בעצמם. שנאמר, וימותו. ועל ידי מיתתם כצדיקים גרמו לישראל כפרה והתחזקות ביראת שמים. ומיתה שניה בגין העבירה שעשה אביהם בחטא העגל שנאמר, אחרי מות שני בני אהרן. דהיינו, כשם שאמרו חז"ל, ברא מזכה אבא. כי על ידי מיתת שני בניו זכה אהרן שיתכפר לו חטאו בעגל. נמצאנו למדים מכאן את גודל צדיקותם של בני אהרן, שאף במותם קיימו מצות כיבוד אב ואם. כיוצא בזה אף שלמה המלך ע"ה כפל את המיתה. שנאמר, ושבח אני את המתים שכבר מתו (קהלת ד'). דהיינו, אם נאמר את המתים ודאי שכבר מתו. אלא בא הכתוב ללמדנו ששלמה המלך שיבח את המתים שכבר בחייהם המיתו את עצמם באוהלה של התורה. דהיינו, שלמה משבח את הצדיקים שזכותם מגינה על הדור בעולם הזה, ואף לאחר פטירתם מכפרים במיתתם על עוון הדור. ועוד טעם לכך שנאמרה במיתת שני בני אהרן מיתה כפולה, דהיינו, בתחילה נאמר, אחרי מות ולאחר מכן נאמר וימותו. ללמדנו שהסיבה למותם היתה שתי עבירות שעברו כביכול, עבירה אחת במחשבה ובסתר, והעבירה השניה במעשה ובגלוי. לפיכך התחייבו שתי מיתות האחת בסתר והשניה בגלוי. כלומר, בגין העבירה הראשונה שהיתה בעת שראו את ה' במחשבה ובסתר, גרמו לעצמם מיתה בסתר. שנאמר, כי לא יראני האדם וחי. דהיינו, שהחי לא יכול לראות את ה' אלא לאחר המיתה. לכן נאמרה בהם מיתה בסתר. שנאמר, וימותו. ובגין העבירה השניה שהיתה בעת שהקריבו אש זרה במעשה ובגלוי, גרמו לעצמם מיתה בגלוי. שנאמר, אחרי מות שני. דהיינו, רמז הכתוב שנתחייבו שתי מיתות. ועוד טעם לכך שנאמרה במיתת שני בני אהרן מיתה כפולה. ללמדנו שה' כיפר לאהרן על שתי העבירות שעבר כביכול בחטא העגל. העבירה האחת היא משום שלא מסר את עצמו למיתה כפי שעשה חור בנה של מרים, כי בחטא עבודה זרה נאמר יהרג ואל יעבור. והעבירה השניה היא שמיעט בחומרת חטא העגל. שנאמר, ויאמר אהרן אל יחר אף אדני אתה ידעת את העם כי ברע הוא (שמות ל"ב). ז. הטעם שקריאת התורה של יום הכיפורים היא פרשת אחרי מות שני בני אהרן, למרות שפרשה זו נאמרה באחד בניסן. משום שתוכן הפרשה תואם את תוכנו של יום הכיפורים. דהיינו, כשם שיום הכיפורים מכפר על ישראל. שנאמר, כי ביום הזה יכפר עליכם (ויקרא ט"ז). כך מיתתם של הצדיקים מכפרת על ישראל. שנאמר, ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו… ויעתר אלהים לארץ אחרי כן (שמואל-ב כ"א). וכן אמר ר' יוסי: הצדיקים מגינים על העולם בחייהם, ובמיתתם מגינים יותר מאשר בחייהם. שנאמר, וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי (ישעיה ל"ז). וכן דרשו חז"ל את הפסוק, ושבח אני את המתים שכבר מתו (קהלת ד'). דהיינו, שלמה המלך ע"ה משבח את המתים שכבר מתו בעבר ועתה הם בחיים, כלומר הצדיקים. כי הצדיקים אף שגופם נפטר מן העולם עדין הם נקראים חיים. שנאמר, והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך (שמואל-א כ"ה). משום שלאחר פטירת הצדיקים, גדלה יכולת השפעת נשמתם בעולמות העליונים, כי בעולם הזה הנשמה מוגבלת ביכולת הגוף. משום כך ישראל שאינם בטוחים בצדיקותם, מזכירים לפני ה' את זכות האבות והצדיקים שכבר מתו, כדי שזכות האבות תהיה להם למשענת ועזרה, משום קרבתם ויכולתם להיות לישראל כמליצי יושר לפני ה'. מטעם זה נהגו בקהילותינו לומר אשכבות ביום כיפור להורים ולקרובים שנפטרו כדי שנשמתם תהיה מליצת יושר על קרוביהם. ח. נמצאנו למדים מן הפסוק הראשון של הפרשה, שה' עושה חסד עם ישראל. כי בכל זמן שהצדיק מסתלק מן העולם, מיתתו מכפרת על עוון הדור. משל לרועה שבא זאב לעדרו לטרוף את הכבשים, מיהר הרועה ונתן לזאב את התיש החזק שבעדרו, כדי שבזמן שהזאב יתעסק עמו, יציל הרועה את יתר העדר מפניו. אף נדב ואביהוא במותם גרמו לביטול עונש חטא העגל מעל אהרן, וחיזקו בלב ישראל את הדבקות במצוות ה'. לפיכך כשישראל קוראים את פרשת מות שני בני אהרן ביום הכיפורים, נחשב הדבר בעיני ה' כאילו הקריבו קרבנות במקדש ביום הכיפורים. כלומר, שני בני אהרן נחשבים בעיני ה' כביכול לשני השעירים של יום הכיפורים. כי כשישראל מצטער על מותו של הצדיק, או מוריד עליו דמעות, ה' מכריז עליו ואומר: וסר עונך וחטאתך תכופר (ישעיה ו'). וגם מזכהו שלא ימותו בניו בחייו. שנאמר, יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח (ישעיה נ"ג). משום שבעולם הזה זכו ישראל להיות נושעים ונגאלים בזכות הצדיקים. שנאמר, גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא (זכריה ט). ובעולם הבא יזכו ישראל שה' יהיה מושיעם. שנאמר, אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' (דברים ל"ג). ונאמר, ישראל נושע בה' תשועת עולמים לא תבשו ולא תכלמו עד עולמי עד (ישעיה מ"ה). ' ט. יכולת השפעתו של הצדיק על אירועי העולם הזה, ניתן ללמוד ממעשה ר' מני בן ר' יונה המובא בתלמוד: מעשה בר' מני בן יונה, שהיו מצערים אותו הנשיאים. הלך ר' מני והשתטח על קבר אביו. אמר לו: אנשים אלה מצערים אותי. יום אחד הלכו האנשים הללו על המערה של ר' יונה, ונדבקו רגלי סוסיהם בקרקע שעל גבי המערה, כך שלא היו יכולים לזוז ממקומם, ולא הניחום ללכת. עד שקיבלו עליהם שלא לצער יותר את ר' מני בנו. ועוד, ר' מני היה רגיל ומצוי אצל ר' יצחק בן אלישוב. אמר לו ר' מני: עשירים של בני חותני מצערים אותי. אמר לו: יהיו עניים. וכך היה להם שנהיו עניים. אמר לו: עתה הם דוחקים אותי כדי שאתן להם פרנסה לפי שהם עניים. אמר לו: יהיו עשירים. וכך היה שהתעשרו. אמר לו ר' מני: אין אשתי מקובלת עלי, ואין דעתי מיושבת עליה לפי שאינה יפה. אמר לו: מה שמה? אמר לו: חנה. אמר לו ר' יצחק: תתיפה חנה. והתיפתה. אמר לו: עכשיו היא מתגדלת עלי מתוך גבהות יופיה. אמר לו ר' יצחק: אם כך, תחזור חנה ותהיה שחורה כפי שהיתה. וכך היה. (תענית כג:) . י.