This HTML5 document contains 11 embedded RDF statements represented using HTML+Microdata notation.

The embedded RDF content will be recognized by any processor of HTML5 Microdata.

Subject Item

n2:

rdfs:label

ואם באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי קרי

rdfs:comment

כשקורה אסון, אין זה מספיק לומר "קורה", ולעבור לסדר היום, אלא צריך להסיק מסקנות. אחד המקורות לחובה זו הוא הפסוק שנזכר בפרשת בחוקותיי ( ויקרא כו23-24 ): " וְאִם-בְּאֵלֶּה--לֹא תִוָּסְרוּ, לִי; וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, קֶרִי. וְהָלַכְתִּי אַף-אֲנִי עִמָּכֶם, בְּקֶרִי; וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם-אָנִי, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם ". ופירש צחי צויג (בדיון " שכר ועונש בעולם הזה כאמצעי לחשבון נפש "): כמדומני, ניתן להבין זאת ברגע שנוותר על הפירוש המודרני למילה ייסורין במובן של סבל, וננסה להבין זאת בפעולה שהאדם עושה מתוך בחירה, שכן מניסוח זה כך נראה הדבר. למעשה יש כאן מצווה להתייסר . "

dcterms:subject

n8: n9: n10: n11: n14:

n3:wikiPageUsesTemplate

n4: n12: n13:

n5:abstract

כשקורה אסון, אין זה מספיק לומר "קורה", ולעבור לסדר היום, אלא צריך להסיק מסקנות. אחד המקורות לחובה זו הוא הפסוק שנזכר בפרשת בחוקותיי ( ויקרא כו23-24 ): " וְאִם-בְּאֵלֶּה--לֹא תִוָּסְרוּ, לִי; וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, קֶרִי. וְהָלַכְתִּי אַף-אֲנִי עִמָּכֶם, בְּקֶרִי; וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם-אָנִי, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם ". ופירש צחי צויג (בדיון " שכר ועונש בעולם הזה כאמצעי לחשבון נפש "): כמדומני, ניתן להבין זאת ברגע שנוותר על הפירוש המודרני למילה ייסורין במובן של סבל, וננסה להבין זאת בפעולה שהאדם עושה מתוך בחירה, שכן מניסוח זה כך נראה הדבר. למעשה יש כאן מצווה להתייסר . פעמים רבות אנו רואים אנשים שכאשר קורים להם דברים לא טובים, הם מנחמים את עצמם בכך שמדובר במקרה, ושאין חוקיות למקרים, ולכן לא סביר שהמזל הרע ימשיך לפקוד אותם. כך הם מעדיפים להיות אופטימים ולהאמין שיהיה טוב. אחרים, וגם אלו שמאמינים שהכל תחת השגחתו של הקב"ה, מעדיפים לנחם את עצמם ולומר "לא נורא גם זו לטובה". הם אמנם צודקים בכך שכל מה שקורה זה לטובה, אבל טועים בכך שעוברים מייד לסדר היום. לדעתי, התורה מצווה אותנו לעשות חשבון נפש אחרי כל דבר רע שקורה לנו. אדם שגנבו לו מכונית, אינו צריך להתייסר מכך שאיבד רכוש יקר, אלא מכך שמכוניתו נגנבה לו בשל חטאים שעשה. ייסורין אלו מתעצמים עוד יותר ברגע שהוא לא יודע היכן חטא, וזה דבר ממש מתסכל. לדעתי, זו כוונת הפסוק, להתייסר מהידיעה שחטאי גרמו לאסון שפקד אותי , ושירידתי המוסרית הובילה אותי למצב שאפילו איני יודע במה חטאתי, ומשלב זה מתחילים לפשפש במעשים במלא הרצינות. פסוק דומה נמצא בהמשך (כו27-28): וְאִם-בְּזֹאת--לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, בְּקֶרִי. וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם, בַּחֲמַת-קֶרִי; וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף-אָנִי, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם; ופירש הרמב"ם ( הלכות תעניות פרק א ): " א. מצות עשה מן התורה, לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור, שנאמר "על הצר הצורר אתכם--והרעותם, בחצוצרות" ( במדבר י,ט )--כלומר כל דבר שיצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן, זעקו עליהן והריעו. ב. ודבר זה, דרך מדרכי התשובה הוא: שבזמן שתבוא צרה ויזעקו לה ויריעו, יידעו הכול שבגלל מעשיהם הרעים הרע להן--ככתוב "עוונותיכם, הטו אלה" ( ירמיהו ה,כה ) לכם, וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם. " וכך אמרו חז"ל (במסכת ברכות): "אם רואה אדם שיסורים באים עליו - יפשפש במעשיו"; מאמרים בנושא זה ניתן למצוא כאן . אמנם חלק מחז"ל חשבו ש"יש ייסורין בלא עוון", אך זו דעת מיעוט, ובכל מקרה אין זה רלבנטי לחובתו של האדם הפרטי, שבא עליו אסון, לעשות חשבון נפש ולשפר את מעשיו ( למידע נוסף ע' כאן ).