This HTML5 document contains 11 embedded RDF statements represented using HTML+Microdata notation.

The embedded RDF content will be recognized by any processor of HTML5 Microdata.

Subject Item

n2:

rdfs:label

טלפתיה בין ה' לבין משה

rdfs:comment

יש כמה הבדלים בין משה רבנו לבין שאר הנביאים הרמב"ם דיבר על זה הרבה - ע' למשל בהלכות יסודי התורה, פרק ז, הלכה י . אחד ההבדלים העיקריים כתוב בבמדבר יב7: "לא כן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא ": משה זכה לקרבה מיוחדת אל ה' – הוא היה ממש כמו "בן-בית" שלו ית'. ידוע, שבין בני-אדם שנמצאים ביחסים מאד קרובים יש לפעמים "טלפתיה" – אחד יודע מה השני הולך להגיד עוד לפני שהוא אומר את זה. גם בין ה' לבין משה היתה תופעה דומה, כמו שרואים בפסוקים הבאים [פעם כנראה היו לי יותר דוגמאות אבל עכשיו הצלחתי לשחזר רק 4]:

dcterms:subject

n4: n5: n9: n10: n14:

n7:wikiPageUsesTemplate

n8: n11: n13:

n12:abstract

יש כמה הבדלים בין משה רבנו לבין שאר הנביאים הרמב"ם דיבר על זה הרבה - ע' למשל בהלכות יסודי התורה, פרק ז, הלכה י . אחד ההבדלים העיקריים כתוב בבמדבר יב7: "לא כן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא ": משה זכה לקרבה מיוחדת אל ה' – הוא היה ממש כמו "בן-בית" שלו ית'. ידוע, שבין בני-אדם שנמצאים ביחסים מאד קרובים יש לפעמים "טלפתיה" – אחד יודע מה השני הולך להגיד עוד לפני שהוא אומר את זה. גם בין ה' לבין משה היתה תופעה דומה, כמו שרואים בפסוקים הבאים [פעם כנראה היו לי יותר דוגמאות אבל עכשיו הצלחתי לשחזר רק 4]: 1. * בשמות ד 18 מסופר שמשה התכונן לחזור למצרים: "וילך משה, וישב אל יתר חותנו, ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים... ". פסוק אחד אחר-כך מסופר שה' אמר למשה: "לך שוב מצרים... ": נראה שמשה ידע מראש מה ה' הולך לצוות עליו. גם בהמשך כתוב: "וישב ארצה מצרים, ויקח משה את מטה הא-להים בידו ", ופסוק אחד אחר-כך ה' מצווה אותו "ויאמר ה' אל משה: בלכתך לשוב מצרימה -- ראה כל המופתים אשר שמתי בידך... " 2. * בשמות טז 8 מסופר שמשה אמר לבנ"י: "בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע... " אבל רק 3 פסוקים אחר-כך אמר ה' למשה שהוא ייתן לבנ"י בשר – "וידבר ה' אל משה לאמור: שמעתי את תלונות בני ישראל. דבר אליהם לאמור: בין הערביים תאכלו בשר ובבוקר תשבעו לחם... ": גם כאן נראה שמשה ידע מראש מה ה' עומד להגיד. 3. * בדברים ג21 מספר משה: "וְאֶת-יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי , בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: עֵינֶיךָ הָרֹאֹת, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה --כֵּן-יַעֲשֶׂה יְהוָה לְכָל-הַמַּמְלָכוֹת, אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה. לֹא, תִּירָאוּם: כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם. ", אבל רק 7 פסוקים אחר-כך מסופר שה' אומר למשה: "וְצַו אֶת-יְהוֹשֻׁעַ , וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ: כִּי-הוּא יַעֲבֹר, לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה, וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם, אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה. ". 4. * בשמות לג 14 מסופר שה' הבטיח למשה: " פני ילכו והניחותי לך ", ובפסוק הבא מסופר שמשה מציב לה' "אולטימטום": "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה! פירוש רציני לפסוקים אלה ניתן למצוא כאן " טוב, זה לא מפתיע שה' ידע מראש מה משה הולך להגיד, אבל בד"כ בתנ"ך, בשיחות שבין ה' לבין אדם, ה' מדבר "בלשון בני אדם" ולא "קורא את המחשבות" של בן-שיחו. רק בשיחה עם משה ה' כביכול "קרא את מחשבותיו", כדי להמחיש את הקרבה הרבה שהיתה ביניהם, כמו שכתוב: ע"ע אני לדודי ודודי לי