This HTML5 document contains 13 embedded RDF statements represented using HTML+Microdata notation.

The embedded RDF content will be recognized by any processor of HTML5 Microdata.

PrefixNamespace IRI
n15http://dbkwik.webdatacommons.org/ontology/
dctermshttp://purl.org/dc/terms/
n9http://dbkwik.webdatacommons.org/resource/rJ03XNerlDZcEt9VSH3esw==
n16http://dbkwik.webdatacommons.org/resource/wGIociUnfEI_Nx1QW1K31g==
n3http://dbkwik.webdatacommons.org/resource/20JiKDt5K_tKz2tpfckXCw==
n7http://dbkwik.webdatacommons.org/he.judaism/property/
rdfshttp://www.w3.org/2000/01/rdf-schema#
n12http://dbkwik.webdatacommons.org/resource/_NmZA8TIdGVQZE4gj70E6A==
n5http://dbkwik.webdatacommons.org/resource/lVWfRKFiNECHnVnKka0AJw==
n14http://dbkwik.webdatacommons.org/resource/o1P9B0Bvu3qDhJlhPj8kMw==
rdfhttp://www.w3.org/1999/02/22-rdf-syntax-ns#
n2http://dbkwik.webdatacommons.org/resource/gM8Gvx6rn0HUoX49kLp45Q==
n13http://dbkwik.webdatacommons.org/resource/WsGEzax6_sSfS721dOsKFw==
xsdhhttp://www.w3.org/2001/XMLSchema#
n10http://dbkwik.webdatacommons.org/resource/kqa2_-Gqnb5CmXfslv4Vzw==
n8http://dbkwik.webdatacommons.org/resource/FnJXdC48YqNztLqT9duUZg==
n6http://dbkwik.webdatacommons.org/resource/1Xgt5RwxnuaIncZqB6vJIg==
Subject Item
n2:
rdfs:label
גויים של הלוויות בימי ירמיהו
rdfs:comment
כשהנביא ירמיהו רוצה לתאר עד כמה יתרבו מקרי האבל בזמן החורבן, הוא אומר (ירמיהו טז6): ומתו גדלים וקטנים בארץ הזאת, לא יקברו, ולא יספדו להם, ולא יתגדד , ולא יקרח להם. איך ייתכן שהנביא ירמיהו משווה בין קבורה והספד, שהם מצוות ומנהגים חיוביים, לבין התגודדות וקרחה, שהם אסורים מהתורה ( דברים יד1 ): בנים אתם לה' אלהיכם; לא תתגדדו , ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת ?! 1. ע"פ רש"י, זה רק משל למנהגי אבל; ירמיהו רק התכוון להגיד, שמרוב מקרי מוות, לא יהיה זמן להתאבל, ובתור דוגמה למנהגי אבל, השתמש במושגים אלה. 2. ע"פ מצודת דוד, בני ישראל באותו זמן עברו על התורה ונהגו במנהגים אלה, ולכן הנביא השתמש בהם לצורך המחשה.
dcterms:subject
n5: n6: n12:
n3:
ירמיהו טז6
n9:
ומתו גדלים וקטנים בארץ הזאת, לא יקברו, ולא יספדו להם, ולא יתגדד , ולא יקרח להם
n7:wikiPageUsesTemplate
n8: n10: n13: n14: n16:
n15:abstract
כשהנביא ירמיהו רוצה לתאר עד כמה יתרבו מקרי האבל בזמן החורבן, הוא אומר (ירמיהו טז6): ומתו גדלים וקטנים בארץ הזאת, לא יקברו, ולא יספדו להם, ולא יתגדד , ולא יקרח להם. איך ייתכן שהנביא ירמיהו משווה בין קבורה והספד, שהם מצוות ומנהגים חיוביים, לבין התגודדות וקרחה, שהם אסורים מהתורה ( דברים יד1 ): בנים אתם לה' אלהיכם; לא תתגדדו , ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת ?! 1. ע"פ רש"י, זה רק משל למנהגי אבל; ירמיהו רק התכוון להגיד, שמרוב מקרי מוות, לא יהיה זמן להתאבל, ובתור דוגמה למנהגי אבל, השתמש במושגים אלה. * אולם, כל מטרתו של משל היא להמחיש את הרעיונות לציבור השומעים במושגים שהם מכירים, ואם בני ישראל לא נהגו במנהגים אלה, ההמחשה אינה משיגה את מטרתה! 2. ע"פ מצודת דוד, בני ישראל באותו זמן עברו על התורה ונהגו במנהגים אלה, ולכן הנביא השתמש בהם לצורך המחשה. * אולם, עדיין לא ברור מדוע הנביא בחר לנבא, כנבואת פורענות, שבני ישראל יתחילו לקיים מצוה שעד עכשיו לא קיימו? משל למה הדבר דומה - לנביא שהיה אומר "עוד מעט יהיה רעב גדול, ולא תוכלו לאכול אוכל לא כשר". והרי קיום מצוות אינו קללה אלא ברכה! 3. ולי נראה, שכל איסורי "לא תתגודדו" ו"לא תשימו קרחה" חלים רק על יהודים, כפי שנראה מלשון הפסוקים בספר דברים " בנים אתם לה' אלהיכם... כי עם קדוש אתה לה' אלהיך... ". על גויים אין שום איסור. וייתכן שבני ישראל באותו זמן נהגו להחזיק "גוי של הלוויה", שהיה משתתף בלוויה בשכר, מתגודד ועושה קרחה בזמן הלוייה, כדי ליצור אוירה של צער; בדיוק מאותה סיבה שנהגו לשכור מקוננות. והנביא הזהיר אותם, שבקרוב יהיו כל כך הרבה לוויות, שכבר לא יהיו מספיק "גויים של לוויות" כדי להתגודד ולקרוח קרחה בכולן. ה' ישמרנו מהתגשמותה של נבואה זו.