This HTML5 document contains 22 embedded RDF statements represented using HTML+Microdata notation.

The embedded RDF content will be recognized by any processor of HTML5 Microdata.

Subject Item

n2:

rdfs:label

הלוואה = שיעבוד

rdfs:comment

הוגי דעות בכל הדורות ניסו לברר את משמעות המושגים "חופש" ו"שיעבוד". ספר משלי מפנה את תשומת ליבנו לשיעבוד מסוג מסויים - שיעבוד כלכלי: * (משלי כב7): עשיר ברשים ימשול, ועבד לוה לאיש מלוה אדם שלקח הלוואה למעשה משועבד למלוה: המלוה רשאי לקחת מהלווה כמעט את כל הכסף שהוא מרוויח בעבודתו (ע' רמב"ם, הלכות מלוה ולווה ב ד ), כך שהוא למעשה עובד בשביל המלוה, עד שהוא מחזיר את החוב; המלווה גם רשאי גם לדרוש מהלווה שיבוא להחזיר לו את ההלוואה בעירו ולהישפט בעירו של המלווה ( תלמוד בבלי, סנהדרין לא: ); הלווה גם חייב לשמור על השובר שמעיד על כך שהחזיר את ההלוואה ( תלמוד בבלי, בבא בתרא קעא: , דף קשר 911 של ישיבת הר עציון ).

dcterms:subject

n5: n12: n14: n15: n16: n17: n19:

n3:

משלי כח8 משלי כב7 ויקרא כה41 משלי כב7-8

n6:

מרבה הונו בנשך ובתרבית - לחונן דלים יקבצנו עשיר ברשים ימשול, ועבד לוה לאיש מלוה. זורע עולה יקצור און, ושבט עברתו יכלה עשיר ברשים ימשול, ועבד לוה לאיש מלוה ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו ואל אחזת אבתיו ישוב

n8:wikiPageUsesTemplate

n9: n10: n13: n18:

n7:abstract

הוגי דעות בכל הדורות ניסו לברר את משמעות המושגים "חופש" ו"שיעבוד". ספר משלי מפנה את תשומת ליבנו לשיעבוד מסוג מסויים - שיעבוד כלכלי: * (משלי כב7): עשיר ברשים ימשול, ועבד לוה לאיש מלוה אדם שלקח הלוואה למעשה משועבד למלוה: המלוה רשאי לקחת מהלווה כמעט את כל הכסף שהוא מרוויח בעבודתו (ע' רמב"ם, הלכות מלוה ולווה ב ד ), כך שהוא למעשה עובד בשביל המלוה, עד שהוא מחזיר את החוב; המלווה גם רשאי גם לדרוש מהלווה שיבוא להחזיר לו את ההלוואה בעירו ולהישפט בעירו של המלווה ( תלמוד בבלי, סנהדרין לא: ); הלווה גם חייב לשמור על השובר שמעיד על כך שהחזיר את ההלוואה ( תלמוד בבלי, בבא בתרא קעא: , דף קשר 911 של ישיבת הר עציון ). הקשר בין הלוואה לשיעבוד נרמז גם בתורה : * בכך ששני הנושאים נזכרים זה ליד זה בפרשת "בהר" (ויקרא כה 35-43). * בפרשה שמדברת על שמיטת חובות (דברים טו 6): והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבט, ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשלו * בפרשת הברכות (דברים כח 12-13): ... והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה. ונתנך ה' לראש ולא לזנב, והיית רק למעלה ולא תהיה למטה.... התורה מתירה לאדם לשעבד את עצמו, אבל מטילה מגבלות רבות על השיעבוד, שכולן נובעות מהעיקרון: * ויקרא כה42-55: כי עבדי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים; לא יימכרו ממכרת עבד... כי לי בני ישראל עבדים - עבדי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים מאחר שה' הוציא את בני ישראל ממצרים, הם נעשו עבדים שלו, ולכן אינם יכולים לשעבד את עצמם באופן בלתי-מוגבל לאדם כלשהו. עיקרון זה מתבטא במצוות רבות, למשל: * האיסור למכור עבד עברי בדרך ביזיון (ויקרא כה 42): לא ימכרו ממכרת עבד. * האיסור להעביד עבד עברי בפרך או בביזיון : לא תרדה בו בפרך ויראת מא-להיך. * החובה לשחרר עבד עברי לאחר שש שנות עבודה, או ביובל: שש שנים יעבוד, ובשביעית יצא לחופשי חינם, (ויקרא כה41): ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו ואל אחזת אבתיו ישוב. * החובה לשבות ממלאכה ולתת מנוחה לעבדים ביום השבת : לא תעשה כל מלאכה... למען ינוח עבדך ואמתך כמוך * החובה להחזיר את הקרקעות לבעליהן בשנת היובל , כדי להחזיר להם את הבסיס לעצמאות כלכלית: וקראתם דרור לכל יושביה... ושבתם איש אל אחוזתו... * המגבלות על סמכויותיו וזכויותיו של המלך : ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס... לבלתי רום לבבו מאחיו... * החובה לתת מקלט מדיני לכל עבד - גם עבד נכרי - שנמלט מסכנת חיים או התעללות במולדתו, ורוצה להצטרף לעם ישראל שיצא ממצרים: לא תסגיר עבד... אשר ינצל אליך מעם אדוניו. עמך ישב בקרבך... לא תוננו. מאחר שגם ההלוואה היא סוג של שיעבוד, קל להבין את המגבלות שמטילה התורה על הלוואות, למשל: * אסור למשכן את רכושו של הלווה בכוח (לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו) - כפי שאסור להעביד עבד עברי בפרך; * אסור למשכן את חפציו החיוניים של הלווה לזמן בלתי-מוגבל , אלא רק עד הערב (השב תשיב לו את העבוט בבוא השמש) - כפי שאסור להעביד עבד עברי לזמן בלתי מוגבל; * אסור לקחת ריבית על ההלוואה - כדי שהשיעבוד של הלווה לא יוכל לגדול מעבר למינימום ההכרחי לצורך החזר ההלוואה; אסור לקחת ריבית גם אם הלווה מסכים, כי מטרת המצוה אינה לעזור ללווה, אלא להגן על עיקרון החירות (אייל אורבך וקובי גניזי הסבירו על-פי עיקרון זה את הסיבה שיציאת מצרים נזכרת בפרשת ריבית - דף קשר 283 של ישיבת הר עציון ; אפשר להסביר, על-פי עיקרון זה, את ההבדל בין הלוואה להשכרה - מותר להשכיר חפצים, משום שאדם השוכר חפץ אינו משועבד, הוא אינו אחראי לאסון שיכול לקרות לחפץ או לירידת ערכו; בניגוד להלוואה). * פעם בשבע שנים, כל החובות נשמטים , כלומר, אסור למלווה לגבות אותם בעצמו, אלא רק באמצעות בית-דין; כך למעשה הלווה אינו משועבד לבשר ודם, אלא רק לבית דין שתפקידו לעשות צדק ולקבוע למי בדיוק שייך הכסף (והרב אשר מאיר הסביר על-פי עיקרון זה את הקשר בין שמיטת חובות לבין שנת היובל - דף קשר 454 של ישיבת הר עציון ). כמו התורה, גם ספר משלי חותר למצב של עצמאות כלכלית, שבו השיעבוד של אדם לאדם יהיה מצומצם למינימום ההכרחי. לכן: * ספר משלי מתריע נגד השאיפה האנושית להתעשר בלי לעבוד, ע"י נשך ותרבית (משלי כח8): מרבה הונו בנשך ובתרבית - לחונן דלים יקבצנו(אך כאשר הריבית היא פיצוי לאדם עני שנעשק, ייתכן שהיא מוצדקת - ע"ע עושק דל - להרבות לו ). * ספר משלי מזהיר את המלוים, שהשלטון שלהם על הלווים עלול להסתיים ברע (משלי כב7-8): עשיר ברשים ימשול, ועבד לוה לאיש מלוה. זורע עולה יקצור און, ושבט עברתו יכלה(ע' מלבי"ם ) * ספר משלי מזהיר את האנשים העצמאיים, שאינם זקוקים להלוואות, שלא ישעבדו את עצמם ע"י חתימה על ערבות לאנשים אחרים - זה הנושא של המאמר הבא . *